בענין חזקה ורוב תשובה לק' נאדבורנא להרבני המופלג מו"ה אברהם ברעניר ני'. מכתבו הגיעני והאריך לשאול שאלות בעניני חזקה ורובא ואני עמוס בטרדות ואם אמרתי לבאר בכל דבר אשר כבר האריכו אחרונים ובפרט בעניני חזקה ורובא יכלה הזמן ומ"מ למען כבודו ולמען למודו אחל בסדר קונטרסו אשר הביא מה שנסתפק הג"ו כלל ס"ב אם בחזקה צריך לברר מה"ת או דוקא מדרבנן לא סמכינן על החזקה ואת"ל מה"ת מהו הדין ברוב אם צריך לברר ואת"ל שגם רוב צריך לברר מ"מ אולי אינו רק מדרבנן הנה בחידושי הר"ן לחולין גבי תניא דלא כראב"י מבואר דברוב לא שנוי לן בין אפשר ללא אפשר והביא מהא דאמרו בדף י"א דלפי המסקנא אף באפשר סמכינן ארובא אבל בחזקה דאזלי בתר חזקה היכא דאפשר צריך לברר אמנם לא נתבאר אם היא מה"ת או רק מדרבנן והנה מעלתו כתב ראיה דמה"ת א"צ לברר גם בחזקה ממה דיליף הש"ס דאזלינן בתר חזקה מנגע דניחוש דלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שעורא וע"ז דחי אביי דלמא כגון שיצא דרך אחוריו ודחי רבא יציאה דרך אחוריו ל"ש יציאה וקשה מ"מ היו לו ללכת דרך אחוריו כדי שיברר החזקה והלא אין איסור ללכת דרך אחוריו ורק דלא חייבתו תורה ללכת דרך אחוריו וע"כ דא"צ ללכת דרך אחוריו דסמכינן אחזקה והאריך בזה הנה לפע"ד אין ראיה דהרי התוס' הקשו דלמא משום דאזלינן לחומרא וכתבו דמדאורייתא אין לחלק ועוד דאף לקולא מטמאינן ליה לשרוף קדשים ותרומה והנה זה ודאי הא דנימא דגם מה"ת צריך לברר החזקה הוא אם אנו רוצין להקל עי"ז בזה אמרי' דלא נסמוך על חזקה במקום דאיכא לברורי אבל להחמיר בודאי א"צ לברר ויכול להחמיר מספק ל"מ למ"ד ספק מה"ת לחומרא דמצי להחמיר אלא אף אם נימא דמה"ת לקולא מ"מ כל שיש חזקה גם הרמב"ם מודה דמחמרינן בספק וא"כ כל שיש חזקה א"כ לענין חומרא מחמרינן מספק ואמרינן דא"צ לברר וסמכינן דחזקה טובה הוא א"כ ממילא גם לקולא חשוב חזקה דא"א להחמיר תרי חומרי דסתרי אהדדי לגמרי וכמ"ש המ"א סימן ת"ו ס"ק וא"ו בסופו ועיין מהרש"ל ומהרש"א בנדה דף כ"ז ד"ה חומר וגם הו"ל כחזקה שכבר הוחזק וכמו רוב שכבר הוחזק וע"כ לא כתבו התוס' רק אם הוה ס"ד דלא ניזיל כלל בתר חזקה שייך לומר דמנ"ל דאזלינן בתר חזקה אבל כיון דאזלינן בתר חזקה ניהו דצריך לברר היינו לקולא אבל לחומרא לא וכל שסתרי אהדדי אזלינן בתר חזקה לגמרי והנה לכאורה קשה לי מכאן לשיטת הרמב"ם דספיקות מה"ת לקולא א"כ מה ראי' דאזלינן בתר חזקה אף להקל הא מנד הספק מקילין מכ"ש דאזלינן לקולא וסמכינן על החזקה דעכ"פ ספיקא הוה להקל אלא שז"א דלהרמב"ם אין מקום לקושית התוס' דדלמא לחומרא דלהרמב"ם אי לא אזלינן בתר חזקה מהראוי להקל אך עדיין קשה דמנ"ל דאזלינן בתר חזקה לגמרי שיהיו כודאי דלמא אינו רק ספק ומ"מ מחמרינן דספק שיש בו חזקה מחמרינן ואינו ספק השקול דהא יש חזקה כנגדו ומהראוי להחמיר ומכ"ש דיש להקל עי"ז דהא ספיקות להקל והחזקה מסייע להקל והיא קושיא גדולה וצ"ל דמכאן ראיה ברורה למ"ש השטה בב"מ דף ז' דרוב אינו אלא ספק ולא ודאי והתורה התירה אותו ספק וא"כ מכ"ש חזקה דקיל מרוב דאינו רק ספק ושפיר סמכינן על אותו חזקה ואינו באמת כודאי ולכך מחמרינן עי"ז דאינו כספק השקול ולכך לחומרא מחמרינן מי"ז ולקולא י"ל דא"צ לברר דבלא"ה ספיקות להקל מה"ת ולהרשב"א דספיקות להחמיר א"כ אפשר דגם בחזקה צריך לברר מה"ת דמצד הספק מחמרינן והחזקה אינה אלימא במקום דאיכא לברר ודו"ק היטב ולפע"ד ראיה דא"צ לברר בחזקה מה"ת מהא דאמרו בנדה דף ל"ט כל אחד עשר יום בחזקת טהרה וא"צ בדיקה כלל כדמפרש שם הש"ס וקשה אם נימא דמה"ת צריכה לברר למה לא תבדוק עצמה דבשלמא אם אינו רק מדרבנן אפשר דיש חילוק בין איכא טרחא דא"צ לברר אבל מה"ת אין לחלק כמ"ש הפוסקים וכ"כ מעלתו וא"כ שוב למה לא תצטרך לבדוק וע"כ דאינו רק מדרבנן וא"כ לפ"ז מכ"ש ברוב דא"צ לברר רק מדרבנן וכמ"ש בשם הר"ן בחידושיו ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
