שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רל״ט (ב׳)

מכתבו הגיעני בש"ק העבר בתוך המון מכתבים. והנה מ"ש על הכ"מ פ"ט משמיטה הלכה ט"ז שכתב שכיון שאין הממון בידו אפקריה ב"ד אבל להוציא מידו שלא כד"ת כלומר אילו היה שמיטת כספים דאורייתא לא היה יכלו להוציא מידו וע"ז כתב דהרבה סוגיות טופחת ע"פ סברא זו. הנה לפענ"ד אין בזה טופח ע"מ להטפיח דשם התוספות ביבמות ס' ד"ה ואזיל שהקשו מאי מדקדק מקדושין דלמא משום הפקר ב"ד הפקר והא הוה להוציא לא דקדק יפה דשם הוה כדין דהא עשה זאת במזיד והכ"מ לא קאמר רק דשלא כד"ת לא אמרינן הפקר ב"ד הפקר גם מ"ש מהא דאמרו בגיטין כ"א דלמא אקני אקני ליה רבנן ופירש"י משום הפקר ב"ד הרי דיש כח ביד ב"ד להוציא ולהקנות ג"כ אינו ראיה דשם לא עשו שלא כד"ת דרבנן אקנו ליה משום דמה"ת אינה חייבת אבל אין בזה אסור וז"פ ובגוף דברי התוס' והרמב"ם כתבתי בקונטרס על קניני מכירת חמץ לפמ"ש הג"פ ומקור חיים דהפקר ב"ד הפקר אבל לא קנין נמצא דעכ"פ לא קנה המעות ולמה לא יהיה משמט ומ"ש שלא ראו דברי היש"ש כבר כתבתי בקונטרס ז"ז אין הזמן גורם להאריך.