שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ל (ב׳)

מכתבו הגיעני עש"ק העבר קרוב לליל התקדש השבת ובש"ק התחלתי לעיין במה שהקשה קושיות רבות אחת הנה ואחת הנה ויפה הקשה בכל מה שהקשה אמרתי להשיב בקצרה הנה זה יצא ראשונה במ"ש הרמב"ן על התורה פ' וישלח שהביא דברי הירושלמי שכתב בדיני ב"נ נהרגין על הטיית הדין ועל לקיחת שוחד וע"ז תמה דהרי רש"י כתב בפ' דברים על פסוק לא אוכל לבדי וז"ל שם אין דייני ישראל כדייני אומה שאם דן והרג ומטה דין אין בכך כלום והוא סותר להירושלמי הלז וגם תמה על החוות יאיר והתומים סי' ט' שהעלו שאין שייך איסור שוחד בב"נ והרי בירושלמי מבואר ששייך לקיחת שוחד בב"נ ונהרג עליו ולפענד"נ דקושיא הראשונה ל"ק דניהו דדיינו ב"נ מצוים על לקש"ח והטיית הדין ונהרגין ע"ז דאזהרתם זו מיתתם אבל אם לא הרגו אותם בדייני אדם אין עונש בדיני שמים אבל בישראל נתחייב נפשות אף על גזל לבד שאינו רק לאו וז"פ שב"נ אינו חיוב רק בשביל ישוב העולם אבל לא בדיני שמים וז"פ וברור ומה שהקשה על לקש"ח לפענ"ד אין בב"נ החיוב משום לקיחת שוחד רק משום שעי"ז מטה הדין וע"ז נתחייב אבל על לקש"ח שדנו דין אמת לא הוזהרו וישראל עובר אף כשדן דין אמת וז"ש התומים דקרוב כשר בדיניהם והיינו דבישראל הקרוב פסול אף שדן להעיד אמת דגזירת הכתוב הוא ובב"נ בכה"ג כשר וגם לקש"ח כשדן אמת אין איסור בלקש"ח בב"נ איברא דאכתי קשה דכבר אמר דנהרג על הטיית דין א"כ מאי קמ"ל באיסור לקש"ח גם זה בשביל הטיית דין אמנם נראה דהנה בלקש"ח בישראל עובר תיכף בשעה שלקח דהרי בישראל גזרה התורה אף בדין אמת אח"כ שמא יבא לידי הטיית דין וכמו שכתב הרמב"ם כעין זה סוף הלכות תמורה לענין רע בטוב וה"ה בשוחד גדר גדרה התורה אף בדן דין אמת ולפ"ז בב"נ דאינו אסור רק במטה דין א"כ לא הוה עובר תיכף בלקש"ח רק אחר שדן והטה אך כיון שבעכו"ם גם המחשבה הרעה מצטרף למעשה א"כ נענש גם על מה שלוקח וחשב להטות דין ובזה נלפע"ד דזה שנותן השוחד ודאי אינו עובר על לפני עור כיון דאינו עובר רק במחשבה לבד עכ"פ זה שמחשב ונותן שוחד ודאי אינו עובר והוה כעין דאמרו זה מחשב זה עובד לא אמרינן וגם בישראל אינה מחשבה מצטרפת ובלא"ה י"ל דל"ש לפני עור דכל דאפשר לפסוק ולא יטה הוה דומיא בדלא קאי בתרי עברי דנהרא ובמה שכתבתי מיושב מ"ש כי השוחד יעור ודקדק בלוית חן דהרי אמרו מפני מה לא נתגלה טעם התורה וכאן מבואר נתינת טעם ובחדושי תורה כתבתי בזה דבר נפלא ולמ"ש אתי שפיר דאפילו לדון דין אמת אסור וזה מצד גדר שגדרה התורה כדי שלא יבא לידי הטיית דין ודו"ק.