על דברת אשר שאלני בר"ן יומא לענין קטן אוכל נבילות והשבתי לו שקושיתו מבואר בישועות יעקב ובנט"ש וגם אני דרשתי בפרקא בזה ובקש ממני במכתבו שנית להעתיק לו את דרשתי בזה הנני להעתיק לו כאשר היא בכתובים עמדי הר"ן בריש יומא נסתפק אם שאר עינוים שאינם אכילה ושתיה אם הוי מדאורייתא או לא והביא ראיה דאינו רק מדרבנן מהא דאמרו התינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל ומוכח בגמרא דמותרין בכלן דקאמר היינו דמותר לגדולים לרחצן ולסוכן וכו' ואי מדאורייתא האיך שרי הא כתיב לא תאכלו להזהיר גדולים על הקטנים ובשלמא אי דרבנן נינהו שפיר דכל שהוא לצרכו של תינוק אף שהוא הגיע לחנוך מאכילין אותו בידים איסור דרבנן כדמוכח פ' יוצא דופן קטנה שנדרה בעלה מיפר לה והדברים תמוהים דכוונתו למאי דאמרו שם דמיפר לה ממה נפשך אי דרבנן דרבנן היא אי דאורייתא קטן אוכל נבילות הוא ושם מפורש דאי הוי מדרבנן א"כ ליכא אסור כלל אפילו דרבנן וכבר תמה בזה בשו"ת נט"ש ובישועות יעקב סימן שמ"ג והנה המלמ"ל ז"ל פי"ז ממ"א הכ"ז הקשה בהא דאמרו אי דאורייתא קטן אוכל נבילות ב"ד מצוין להפרישו הקשה הא כיון דמטעה לקטן והיא חושבות שבידו להפר הוי כמאכיל בידים ובאסור דאורייתא ודאי אסור לספות בידים ע"ש שהביא בשם חדושי הרשב"א ביבמות קי"ד שהקשה כן אבל מהתוס' בסוגיא נראה מה שמיפר הבעל לא הוי כספי בידים והניח בצריך עיון.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רכ״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.