שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רכ״ה (ב׳)

מכתבו הגיעני ערש"ק העבר ואני אחוז בסבך הטרדות ולא השבתי על יתר התשובות שהגיעני אמנם להתיר מכבלי העגון נתתי לזה משפט הקדומה והנה ע"ד העגונה שנשאת לבעל שמעון ב"ר בעריש פרייער מאזיארקאוו ובעלה עזבה והגיע מכתב מא' שמו הירש ליב ליטקע והדברים ארוכים ובקש מעל' להתירה. והנה מ"ש מעלתו כי חום האויר הוא כדבר ויש שני לשונות אי דבר דמי למלחמה וגם היה שם מלחמה ויש לחוש לבדדמי מ"מ כל שאומר קברתיו נאמן זה פשוט גם מ"ש מעלתו דאף דהוה עד אחד ביבמה מ"מ נאמן אמת נכון הדבר שכן הוא בסי' קנ"ח ואף לדעת הרא"ש להתירה ליבם ודאי נאמן ומה שהקשה מעל' בהא דאמרו ביבמות דף צ"ג הא לא תיבעי לך דאפילו איהו נמי מהימנא. ועל זה הקשה די"ל דאנהו עדיפא מע"א דעלמא דאף דאנהו בחזקת א"א קיימא גבי דידה י"ל כיון דאומרת ברי לי אינו מזיק לה החזקה ויכולה לטעון נגד החזקה כמש"כ הרשב"א וכיון שנאמנת לגבי עצמה נאמנת ג"כ גבי בעל משא"כ עד דעלמא במחכ"ת זה אינו כלום דהא דנאמנת נגד החזקה הוא שאדם יכול לטעון לגבי עצמו אם נוגע רק לגבי עצמו ולא לאחר אבל כאן שנוגע לבעלה ג"כ פשיטא דאינה נאמנת והדבר מוכרח בסוגיא שם ואף דהרמב"ן ריש גיטין כ' דאין ללמוד מנדה דנאמן עד א' נגד החזקה משום דהתורה האמינה דכתיב וספרה לה וכיון שנאמנת לגבי עצמה נאמנת לגבי בעל ז"א ענין לנ"ד דשם מתורת נאמנות האמיניה וענין נדות תלוי בשניהם הבעל ואשתו אבל כאן שיהיה הוא מותר לישאנה מפני שהיא מתנגד לחזקה פשיטא דאדם אינו נאמן לגבי חבירו ואף שטוען ברי. וזה פשוט וברור. והרי בסוגיא דשנים אומרים מת העד טוען ברי דנשאת לעד ואפ"ה בענין שהיא תאמר ברי עכ"פ ע"א נאמן ביבמה.