שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רי״א (ב׳)

מכתבו הגיעני עש"ק העבר סמוך לערב ונפשו בשאלתו בא' שמכר חמצו לעכו"ם קודם פסח כדת וכדין ובשטר מכירה נכתב קבלתי הדראהן כך וכך והמותר זקפתי עליו במלוה לשלם אחר עשרה ימים ובתוך ימי הפסח מת המוכר וחלי"ש והניח אחריו בכור ופשוט ובתוך ימי הפסח גלה הבכור דעתו ואמר שרצה ליקח פי שנים מהחמץ הנמכר להנכרי והפשוט טען כיון שמכר החמץ לעכו"ם והמותר זקף עליו במלוה ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה כמבואר בב"ב קכ"ד ובש"ע חוה"מ סימן ער"ח ועל זה האריך מעלתו לפלפל והנה אם כי בודאי לא אירע כן אך ספק מושכל הוא ואמרתי לעיין בזה. והנה מעלתו האריך ליישב דברי הרמב"ם פ"ג מנחלת הניח להם אביהם פרה מוחכרת או מושכרת וכו' הבכור נוטל פי שנים והראב"ד תמה בזה בש"ס אמרו מני רבי הוא אבל לרבנן אינו נוטל בזה ע"ז האריך מעלתו עפמ"ש הר"ן בהא דאמרו בבכור שמוחה כתב הר"ן דהא דס"ל להו לחכמים דאין הבכור נוטל עד דמטיא לידו הוא משום שחלק בכורים מתנה קריא רחמנא והנותן מתנה לחבירו ומזכה לו על ידי אחר אין המקבל מתנה זוכה במתנתו עד שישמע ויתרצה בה שאולי כששמע צווח לא זכי וכו' ולפיכך חלק בכורה נמי שהיא כמתנה לא זכה בה בכור וס"ד שיכוון לזכות בה ואילו אמר אינו רוצה בה אבד זכותו מיד הלכך כל שבח שהשביחו נכסים עד שגלה דעתו שהוא רוצה לזכות בה הרי הוא של אחיו אבל כיון שאמר שהוא רוצה בה זכה בה ושלו השביחו עכ"ל הר"ן.