שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ח (ב׳)

מכתבו הגיעני אשר שאל במקוה שנפרץ כותלי עד שנראה זחילתו להדיא רק שנשתייר מהפרצה ולמטה ארבעים סאה וכך המקוה היא תמיד שלמעלה הוא זוחלת ולמטה אינה זוחלת ויש מ' סאה למטה והביא דברי הש"ע ס' ר"א ס' נון דהר"ש מחמיר והרמ"א סיים ויש לחוש לדבריהם הנה לפענ"ד המקוה היא כשירה כיון שהמקוה בא ממעין רק שנפסק מהמעיין אף דהש"ך כתב בס"ק ק"ח דכשהפסיק המעיין שוב אין שם מעיין עליו באמת הש"ך לשיטתו דחולק על המוהרי"ק שם בס"ק ל' אבל באמת אנן קיי"ל בדיעבד כהמוהרי"ק ובתשובה כתבתי לישב קושיותיו ואני תמה על הש"ך שכתב דרמ"א מיירי דעדיין הוא בא מהעין ובאמת דברי הרמ"א מקורם ממוהרי"ק שורש קנ"ו ושם חידש דין זה דאף בהפסיק מהמעין דין מעיין עליו עכ"פ הדין דין אמת דהרמ"א ודאי ס"ל כן. והנה מה שהקשה על שיטת הר"ש ממה דמבואר בסעיף ס' דאמצעיות מותרות אף ששם הוא במי גשמים ואין זה עירוב דקטפרס אינו חיבור וא"כ שפיר הוי זוחלין וקשה אמאי טובלין באמצעית הנה אמת נכון הדבר שכן פירש הרמב"ם דטעם של חכמים משום דקטפרס אינו חיבור אבל הר"ש יוכל לפרש דטעמו של חכמים הוא דבאמת ס"ל ג"כ גוד אחית וגוד אסיק ורק משום דחרדלת של גשמים עוברת ביניהם לא חשו לצרף ע"י גוד אחית ולפ"ז עכ"פ אמצעית מותרת דלענין אמצעית ודאי מועיל עירוב מקואות ושפיר הוי עירוב מקואות עכ"פ וע' בפנ"י בגיטין דף י"ז בתוס' ד"ה הניצוק כנלפע"ד. ואף דלא מועיל לענין התחתונה והעליונה אבל לענין אמצעיות שפיר הוה ערוב מקואות ולא נקרא זוחל ועש"ך ס"ק למ"ד ודו"ק ובלא"ה נראה דאין התחלה לקושיא דע"כ לא כתב הר"ש דכל שהוא זוחל אף שיש מ' סאה למטה פסול היינו כשאותו המים בעצמו הוא זוחל אבל בהנך ג' גממיות שאותו המ' סאה בעצמם אינם זוחלים רק שהחרדלית של מי גשמים שעוברת בתוכו הם עושין הזחילה בכה"ג בודאי גם הר"ש מודה דכל שיש באמצעית מ' סאה אין הזחלה של חרדלית פוסל וז"ב.