שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ו (ב׳)

וראיתי לדו"ז בישועות יעקב שהקשה באו"ח בסימן שמ"ג על דברי הרשב"א הנ"ל שהקשה דיהא מותר לערב בטבל דרבנן בשביל דראוי לקטן וע"ז הקשה דאסור משום מוקצה ולא זכיתי להבין דכאן מערבין בע"ש ורק דבעינין סעודה ראויה וסעודה ראויה הוה כיון דחזי לקטן ואפילו להאכילו בידים היה מותר לולא דאסור משום מוקצה וכל שמערב מע"ש ודעתי בשביל דהוה חזי לקטן שוב לא אקצה אותו ומותר להאכילו לקטן אבל אם לא עירב היאך שייך שיהא מותר לטלטל משם שמותר לקטן הא לא אסיק דעתיה ואסור משום מוקצה וז"ב כשמש. ומעתה בכלאים שאסור לגדול שוב אקצו מדעתו ואסור להלביש להקטן ובפרט בכלאים דגם המלביש עובר כמבואר ברמב"ם פ"י מכלאים ה' ל"א ע"ש ובכ"מ וז"ב. והנה בהא דאמרו בסומכוס דביין לא פליג משום דאפשר דמיתשיל על נזירותו לכאורה לפמ"ש באבני מלואים ח"ב בתשובה הנספחות סי' כ"ב דאי נימא דאיסורי נזיר איסורי תורה הן דרמיא עליה קדושת נזיר דאיתנהו בשאלה דניהו דמצי לשאול על קדושת נזרו ולעקר נזירותו אבל הני איסורי לא הקילו כל זמן שלא נשאל על נזירתו הרי הן עליו כשאר איסור תורה כמו חלב ודם דבעצם האיסורים ליכא שאלה ע"ש שהאריך ואם כן היאך אמרו דאפשר למיתשל על נזירותו הא עכ"פ כל זמן שלא נשאל אינה סעודה ראויה היה כמו חלב ודם ובאמת גוף דברי האבני מלואים תמוהים דמה שהביא ראיה דמדאמרו בפסחים דף פ"ג דאין שריפת קדשים דוחה יום טוב משום דכתיב והנותר ממנו וכו' ומשמע אי לא"ה הוה דחי עשה דשריפת קדשים ל"ת דיו"ט דהרי קדשים איתא בשאלה והוה עשה דקיל ובמחכ"ת לא אמר כלום דכל שכבר נתקדשו ונתקרבו לא אפשר בשאלה ועיין בתוס' כריתות דף ל"ג ע"ב וז"פ.