שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ד (ב׳)

יקרתו הגיעני לנכון עש"ק העבר סמוך לליל התקדש חג השבת וקראתי לשבת עונג והרגזני לעלות אל מרום הר הרים סוגית איסור חל על איסור והוא כתב ליישב דברי הראב"ד שהובא בריטב"א קידושין ע"ז ורשב"א יבמות דף ל"ג שחדש דאחע"א שאנו דנין על אותו שעה שנעשה בר חיובא דהיינו בשנת י"ג איזה איסור הוה עליו אז וע"ז תמהו הקדמונים מכמה סוגיות דמבואר שאנו דנין על אותה חתונה שנתקל בה בעת אכלה וע"ז בא מעלתו להוסיף דברים בדברי הראב"ד דאם נזדמן חלות ב' איסורים בחתיכה אחת בזא"ז וא"כ לחול כעת איסור השני מפני קדימה איסור הראשון בזה אף בעת שנעשה בר חיובא חלו ב' איסורין עליו כאחת לא מהני כיון שכעת אין חלות לאיסור השני וא"א לומר שיחול למפרע אבל בנבילה שנתנבלה ביוה"כ דכעת חלו בו איסורים כאחת דבאסור ב"א מודה ר"ש א"כ כל שחל כעת איסור נבילה שוב חל למפרע דבשעה שנעשה בר חיובא חל איסור נבילה עליו מעיקרא ושוב נפקע איסור יוה"כ דלא מצי לחול זה תורף דבריו והרבה לעשות ציצים ופרחים נאותים חלוקים דקים שכלים ליישב דברי הראב"ד והנה מצד הסברא לא מסתפר לחלק בין בזא"ז בין בב"א אמנם לאהבת מעלתו אמרתי לתת לדבריו תבלין ע"פ מ"ש התוס' רי"ד בקדושין דף נ"א שהקשה על הא דאמרינן אף למ"ד אחע"א בכולל ומוסיף מכל מקום בב"א חל והקשה הא רבה אמר כל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו וכתב לחלק דשאני איסור ב"א דאם נימא דאינו חל הי מיניהו מפקת ונפטר משניהם וזה א"א ולפ"ז הנה מבואר היטב החילוק דבב"א כיון דכל הטעם שחל בב"א הוא משום דהמ"מ ולפ"ז כאן דהאיסור הראשון הוה חל בעת שנעשה בר חיובא א"כ זה האיסור בודאי א"א להוציא הא כבר חל בעת שנעשה בר מצוה ולכך בכה"ג חל האיסור הראשון ומפקיע מן האיסור השני ודוק היטב ועפי"ז יש לדבריו קיום.