שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ב (ב׳)

מכתבו הגיעני בש"ק העבר ואם כי הטרדות רבו כמו רבו וגם כי לא ידעתיו אחרי כי על דברי תורה בא גזלתי ממט עתותי לתת עין ולב על דבריו להשיב בקצרה מ"ש להקשות בהא דאמרו בפסחים דף ה' ע"ב ש"מ הבערה לחלק יצאת כתבו התוס' בשם ריב"א דאי ללאו יצאת היה מותר ביו"ט דאין שם מלאכה עלי' וע"ז הקשה ממגילה דף ז' ע"ב במשנה אין בין שבת ליום טוב אלא אוכל נפש בלבד ולמה לא קתני דאיכא ביניהם הבערה דביו"ט מותר ואין לומר דהמשנה ס"ל כמאן דאמר הבערה לחלק יצאת דהרי קתני במשנה שלאחריה אין בין שבת ליוה"כ וכו' ולא קתני חילוק מלאכות לשבת משא"כ ביום הכפורים וע"כ גם ביוה"כ יש חילוק מלאכות והיינו ע"כ דס"ל דילפינן מאחת מהנה כמ"ש הפנ"י בשבת דף ע' ובטורי אבן במגילה שם וע"כ מיותר ליה הקרא דלא תבערו וללאו יצאת א"כ שוב קשה קושית הנ"ל והאריך בזה ולפענ"ד י"ל דהנה כבר נודע דברי ה"ה פ"א מיו"ט ה"א שיש שתי מיני מלאכות אחת נקראת מלאכת עבודה ואחת נקראת מלאכת אוכל נפש ואם כן המשנה אמרה דהחילוק בין שבת ליו"ט אוכל נפש והיינו דמלאכת עבודה נוהג גם ביו"ט אבל הבערה דללאו יצאת דאינו מלאכה כלל זה לא צריך למיחשב ועיקר בא ללמדנו דגם מה שהיא מלאכה מותר ביו"ט באוכל נפש אבל מה שאינו מלאכה רק שהתורה גלתה בשבת ללאו בעלמא זה אין שם מלאכה עליה ולא צריך למיחשבה וראיתי להשאגת אריה סימן ע"א שדחה דברי הריב"א דאף דמצינו כר"ג לענין הוצאה דאמרינן בביצה דף י"ב דאמרו דהוצאה דוקא בשבת ולא בי"ט וכן לרפרם לענין הוצאה ביוה"כ היינו דוקא בהוצאה דמלאכה גרועה היא ואמרינין דאף דגלי קרא דאיסור הוצאה בשבת אבל יו"ט ויוה"כ דלא גלי לא גלי אבל הבערה דלולא דהבערה ללאו יצאת הוה הבערה כשאר מלאכת שבת רק דהתורה גילתה דאינו רק בלאו אבל מכלל מלאכה לא יצא וגם ביו"ט הוה איסור ע"ש שהאריך ואני אומר דאין לדחות דברי הריב"א דכיון דהבערה ללאו יצאת וכתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת אמרינן ביום השבת אין ביו"ט לא וכמ"ש הרב המגיד פ"א מיו"ט בשם הירושלמי דביום השבת אתי לאוריי דביו"ט לא וראיתי בפ"י בפסחים דף ה' שהקשה דגם למ"ד דלחלק יצאת נימא ג"כ כיון דכתיב ביום השבת שבת אין יו"ט לא ע"ש שהאריך ולפע"ד ל"ק דלמ"ד לחלק יצאת הרי אמרו במכות דף כ"א דחילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ביו"ט א"כ י"ל דמה דכתיב ביום השבת היינו ביום השבת יש חילוק מלאכות אבל לא ביו"ט אבל למ"ד ללאו יצאת אף דגם למ"ד ללאו יצאת אין חילוק מלאכות ביו"ט כמ"ש רש"י במכות שם מ"מ ל"ש לומר דהקרא דהבערה ממעט חילוק מלאכות דהא למ"ד ללאו יצאת לא מיירי לענין חילוק מלאכות עד שימעט יו"ט מזה רק מסברא אמרינן דלענין לאו לא שייך חילוק מלאכות כמ"ש רש"י שם אבל לא דהקרא ממעט זאת ולפ"ז דעכ"פ למ"ד ללאו יצאת ויצא במקצת מכלל שאר מלאכות להקל ממילא ראוי לדרוש דביו"ט לא אסור הבערה דהא יום השבת כתיב כמ"ש בירושלמי וז"ב בכוונת הריב"א ובזה מיושב היטב קושית מעלתו הנ"ל דהרי רבה בביצה י"ב שם גם בהוצאה לא ס"ל לבית שמאי דביום השבת דוקא ולא ביו"ט ודוקא ב"ה ס"ל כן וזשכ' ק"ו הדברים דאם בהוצאה שהיא מלאכה גרועה לא דרשינן ביום השבת דוקא מכש"כ בהבערה שהוא מלאכה חשובה כמ"ש השאגת אריה ומעתה הרי המשנה דאין בין שבת ליו"ט אתיא כב"ש כדאמרו בביצה דף ל"ז וע"ש בפירוש המשנה להרמב"ם דכתב בפירוש המשנה במגלה שם בהדיא דקאי אליבא דב"ש ולדידהו ודאי נוהג הבערה ביו"ט אף למ"ד ללאו יצאת וכמ"ש לכך לא חשבו והנה הש"א שם הקשה מהא דאמרו בשבת דף קי"ד עולת שבת בשבתו ללמוד על חלבי שבת שקרבים ביוה"כ דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר לימד על חלבי שבת שקרבים ביו"ט ואמרו שם דפליגי אי נדרים ונדבות קרבים ביו"ט והרי בהקטרה אין בו אלא איסור לאו בלבד כדאמרו ביבמות דף ל"ג ע"ב אי בהקטרה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת וא"כ מאי ראיה לנדרים ונדבות דשאני נדונ"ד דיש מלאכת שחיטה דחמורה אבל הקטרה דהוה רק לאו ולמ"ד ללאו יצאת לכך מותר להקריב חלבי שבת ביו"ט והארכתי בזה בדרוש לשבת תשובה זה רבות בשנים וכבר נדפס על שמי הארכתי ליישב כל קושיותיו וכעת אין לפני אבל לפענ"ד ל"ק לפמ"ש רש"י בביצה כ"ז דכיון דכתיב באש תשרף אף שאינו מלאכה התורה אחשבה למלאכה ע"ש וא"כ גם בהקטרה אף דאינו רק בלאו ואינו מלאכה מ"מ כיון דהתורה אחשבה לשריפת הקטרה נקרא מלאכה אף ביו"ט וז"ב ובזה מיושב קושית מעלתו דר' יוסי ס"ל דלא כאחרים בשבת פ"ו ולדידיה א"א למיקלע תרי שבי בהדדי וע' תוס' שבת קי"ד וא"כ ע"כ דריש עולת שבת בשבתו כר"ע לענין חלבי שבת שקרבין ביו"ט והרי ר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יצאת לא צריך קרא לשטת ריב"א ולפמ"ש א"ש דבהקטרה הוה מלאכה אף ביו"ט ובגוף ענין דתרי שבי לא מיקלע בהדדי אם היא דוקא לאחרים או דבמקדש היה יכול למיקלע גם תרי שבי בהדדי כיון שקדשו ע"פ ראייה ומעלתו הביא פירוש המשנה להרמב"ם מנחות פי"א משנה ז' וע' בשו"ת תשב"ץ ח"א סקל"ה קל"ו ומה שהקשה בהא דאמרו במנחות דף ע"ב סבר לה כאידך דר' שמעון דאמר בא וראה כמה חביבא מצוה בשעתא שהרי הקטר חלבים ואימורים וכו' ואמרו שם ורבי אליעזר ברבי שמעון וכ' ומאי קושיא דילמא ס"ל לראב"ש הבערה ללאו יצאת ולא הוה מלאכה כ"כ כקצירה העומר שהיא במיתה הנה זה טעות דמה לי איסור ומה לי איסור מיתה כעין דאמרו ביבמות קי"ט וז"ב ופשוט ומה שהביא מעלתו בהא דאמרו בירושלמי פ"ב דשבת ה"ב על דעתו דר' יוסי דו אמר משום מבשל מאי בישול יש כאן מכיון שהוא רוצה באכולן כמבשל להו והביא קושית האחרונים ובש"ס דילן ביבמות דף ל"ג דהקטרה ללאו יצאת והלא שייך משום מבשל והאריך בפלפולם הנה אף כי פלפל בחכמה ז"ב דש"ס דילן לא ס"ל משום מבשל וע' פי"ב משבת ברמב"ם ה"א גבי מחמם את הברזל בראב"ד שם יבה"ה ומצא דלשטת הרמב"ם בודאי ל"ש מבשל בזה שהרי היא עצמה נעשה אור ושורף וגם לראב"ד ל"ש בזה מבשל דדוקא היכא דמרפה רפוי והדר קמיט אבל בכה"ג ששורפו לגמרי ל"ש מבשל רק מבעיר ועיין ח"מ פי"ב משבת ה"א מ"ש בכוונת הר"מ ובזה יש לי ג"כ מה דנחלקו שם בירושלמי אי חייב משום מבעיר או משום מבשל וע' פ"ט משבת ה"ו שם ובהה"מ ומ"ש בהא דאמרו בקדושין דף ל"ז מה ע"ז שהיא מיוחדת עבודת הגוף והקשה הריטב"א בשם הרמב"ן דילמא דוקא בא"י ולא בחו"ל וע"ז תמה מעלתו שהרי בספרי בפ' ראה פסקו הרמב"ם פ"ז מעכו"ם ה"א דגם בחו"ל מצוה לאבד הנה באמת הכ"מ לא כתב מקורן ואני כתבתי על הגליון שכן הוא בספרי אבל הרמב"ן יפה הקשה דמנלן זאת להספרי לדרוש כן דילמא רק בא"י ולא בחו"ל וע' בחידושי הרמב"ן עצמו בקידושין דכן כוונתו.