שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״א (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה מ"ש לעיל שדברי המהרי"ט דהוה מום במקח הארכתי בזה בתשובה הנה כאן אפשר דמאיס טפי שזינתה עם נכרי ואף די"ל להיפך לפמ"ש הרא"ש דפנויות דידן כלם בחזקת נדות הן ועיין באחע"ז סימן כ"ו ולפ"ז בעכו"ם ל"ש איסור נדות וכל דהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת אבל המהרי"ט לא אתי עלה מטעם זה רק דהוא פגום וגנאי והוה מום במקח א"כ מכ"ש בזה. ומ"ש לעיל דברי הנו"ב שחידש דבזנות מעכו"ם ל"ש איסור מעוברת חבירו ול"מ אם אין רחוב ליהודים בפ"ע בודאי תלינן מרוב עכו"ם אלא אף בספק ג"כ אזלינן להקל משום דמעוברת חברו אינו רק דרבנן א"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא במחכ"ת לפע"ד כיון דהטעם משום חשש סכנת הולד נגעו בה א"כ חמירא סכנתא מאיסורא ואף רוב ל"מ בחשש סכנה כמבואר בחולין דף יו"ד. ועתה נבא לענין דינא הנה מה שהביא דברי הש"ע סי' קי"ז לענין נכפית ומה שהאריך הרא"ש בתשובה והביא דברי הח"מ וב"ש ושו"ת מהר"ם מלובלין ודברי הנו"ב סי' ק"ד הנה בגוף דברי הרא"ש הארכתי לעיל ליישב דבריו וגם לעיל בדף קנ"ח הארכתי לבאר דבריו והנה מה שהקשה על הנו"ב דממנ"פ אם גזר רגמ"ה אף במקום מצוה א"כ מה נ"מ בין כפי' שיזרוק לה גט או שכופין שתקבל הגט ואם לא גזר במקום מצוה א"כ למה לא יזרוק לה גט בע"כ ולמה לי רצונה הנה לק"מ דכל שכופין אותה שתאמר רוצה אני אמרינן דמצוה לשמוע דברי חכמים ובודאי מתרצות בלב שלם וכמ"ש הרמב"ם לענין כופין אותו עד יאמר רוצה אני ע"ש בפ"ב מגירושין ומ"ש מע"ל לחדש דל"ש לומר שכופין אותה שתקבל הגט ולדמות לכפיית האשה דכפיית האיש הוה להקנות אבל כפיית אשה הוה לקנות וכמ"ש הקצה"ח סי' ט' דלכפות ללוה לתבוע רבית הוא כאנסוהו לקנות במח"כ ל"ד דשאני התם דע"כ מוכרח לקנות דאל"כ לא יצא מרשות המלוה והוה כאנסוהו לקנות אבל בגט ל"ש זכיה וקני' דהרי כותבין גט ע"ג א"ה ולא בעי רק נתינה לידה ועי' קצה"ח סי' ר' שביאר הדברים ואף דשם קאי לפי דין תורה דמגרש בע"כ ואנן דנין לפי חרגמ"ה מ"מ ניהו דבעי רצונה אבל קני' ל"ש בזה ולא בעינן רק נתינה לידה וז"ב ועכ"פ צ"ל זה בנכפית אבל בשאר מומין כ"כ דבנשואין ל"ש לכפותו כמ"ש ההפלאה ומ"ש מע"ל לסמוך על שו"ת שב יעקב שכתב בסימן א' דכל שפשעה בודאי ל"ש חרגמ"ה בדבר מצוה הנה שו"ת שב יעקב אינו ת"י אבל הנו"ב מהד"ק חאהע"ז סימן א' מביאו ומ"ש מעלתו עפ"י דברי המלמ"ל פכ"ג מאישות הט"ז שחידש דכל דלא סלק הנדוניא לאדעתא דהכי לא תיקן רגמ"ה ומכ"ש במקום מצוה ואף לפמ"ש המלמ"ל דלא אמר רק לענין מה שנשבע אבל לא לענין חרגמ"ה מ"מ חרגמ"ה אינו רק איסור דרבנן ואף להנו"ב חיו"ד סימן קמ"ו דהוה דברי קבלה מ"מ יש לומר דבספיקו אזלינן לקולא ע"ש אם כן אם בשבועה הקל מכ"ש בחרגמ"ה הנה מדברי המלמ"ל בעצמו יש סתירה שהרי לא הקל לענין חרגמ"ה אף דהיקל לענין שבועה ש"מ דחרגמ"ה חמור אך לפע"ד יש לאיים עליו שאם לא תתרצה יתירו לו לישא אשה על אשתו וזה חרגמ"ה קיל כמ"ש הנו"ב סימן א' ואף שאני פלפלתי בזה הרבה מ"מ עכ"פ יכולין לאיים עליה וממילא תתרצה לקבל גט כנלפע"ד והנה מ"ש המלמ"ל שחרגמ"ה שייך אך באנוסה לא ידעתי פירושו ולפע"ד צ"ל אף בארוסה ועיין בחאהע"ז סי' א' סעיף י"ד ובב"ש שם וכאן מבואר דאף בארוסה תקן רגמ"ה ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ סי' קפ"ז ועיין שו"ת מהר"ם מינץ החדש שהאריך דל"ש חרגמ"ה בלא סלק הנדוניא אבל גדולי דורינו בשו"ת שיבת ציון וחתם סופר על אהע"ז דחו דבריו ואינם לפני.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.