ובזה יש להאריך במה שהאריך המלמ"ל פ"ו מזכי' ודו"ק ועכ"פ לפ"ז עוד נוסף הקושיא שהקשיתי דהיאך שייך למפרך אדעתא דהכי לא קדשה הא ע"ז עלה בלב שמא תהיה איילונית וא"כ בודאי אדעתא דהכי קדש ואולי אדרבא כיון דע"פ רוב נשים אינן איילונית ורק דלגבי ד"נ הס"ד דלא אזלינן בתר רוב וא"כ שפיר פריך דנימא דאדעתא דהכי לא קדיש דהא באמת ע"פ רוב אינם איילונית ומ"מ לגבי ד"נ אי אפשר לחייב דשמא תמצא איילונית ואדעתא דהכי לא קדיש ובזה יש ליישב קושית התוס' דנימא דאדעתא דהכי לא יבם דז"א דביבם יקשה דהא תלוי בדעת שניהם דהיבם כיון דכבר ראה שלא ילדה להבעל א"כ היה לו להעלות על לב דשמא היא איילונית דהרי ראה רעותא שהרי רוב נשים מתעברות וכעין שכתבו התוס' ביבמות דף ל"ז ד"ה וזו לכך פריך דנימא דאדעתא דהכי לא קדיש שאחיו לא קדשה וממילא נתבטלו הקידושין שלו ואחיו לא קדשה בתורת קידושין כ"א בתורת יבום וא"כ שוב אין כאן קידושין ואינה א"א והיבום נתבטל ודו"ק ובפרט אם נימא דליבום א"צ עדים א"כ ודאי נתבטל היבום וקדושין לא הוה ודו"ק וזה שמשני בשקבלה עליו והיינו היבם וקדשה ממנ"פ אם בתורת יבום או בתורת קדושין וממנ"פ הוה א"א ובאמת לפי מ"ש התוס' ל"מ קבל עלי' דמ"מ אינה בת יבום ולפמ"ש א"ש דממנ"פ מועיל.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ט (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.