שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ה

תשובה להרבני המופלג מו' אברהם נ"י מנאדבורנא מכתבו הגיעני היום עם דברי חידושיו והנה אין דרכי להשיב בדברי פלפול זולת על דבר נחוץ לדינא כי אני אחוז בסבך טרדות ודי לי כי אקח מועד להשיב על דברי שו"ת הנחוץ אמנם להיות כי זוטרין מליה אמרתי להשיב לפי מעט הזמן הנה מ"ש בשם הג"ו כלל ל"ט וכלל ס"א דלכך אין הולכין בממון אחר רוב משום דסמוך מיעוט לחזקת ממון ולזה חידש כיון דסמוך מיעוטא לרבנן דר"מ לא הוה רק דרבנן וא"כ מה"ת אזלינן בתר רוב ובזה ישב קושית השעה"מ דאמאי יהיו חייב לפדות בנו שמא טריפה הוא ובממון לא אזלינן בתר רוב משום דמה"ת אזלינן בתר רוב ורק מדרבנן חשו וא"כ במקום מצוה לא יכלו לעקור מצוה דאורייתא וכמו לר"מ דל"ח למיעוטא בפסח וקדשים ה"ה לדידן לענין ממון הנה כמה גמגומים אני רואה בדבריו דמ"ש בשם הג"ו הנה הן הן דברי התוס' בב"ק דף כ"ז ועיינתי בג"ו שכ"כ בתוס' אך מה שחידש דמה"ת אזלינן בתר רוב אף לשמואל זה א"א דא"כ מה מקשו התוס' בב"ק ובסנהדרין בהא דלא אזלינן בתר רובא בד"מ ולמה לא ניליף מק"ו מד"נ דלמא שאני ד"מ דשייך סמוך מיעוטא והא דאמר לר' יאשיה דיליף ק"ו מד"נ הוא ברובא של דיינים דהוה מה"ת אחרי רבים להטות ואיך אפשר לעקור מצות התורה שצותה שניזל בתר רוב דיינים ולכך לא החמירו חכמים משא"כ שאר ד"מ וע"כ דלא מסתבר כלל דגם מה"ת לא אזלינן בתר רובא ומטעם דחזקה דממונא אלים טובא ואמרינן סמוך מיעוטא מדאורייתא הן אמת דגם מדבר הג"ו נראה דאינו רק מדרבנן ומשום דהפקר ב"ד הפקר ולכך לא מפקיעין ממון ולדבריו שוב אין מקום לקושיית התוס' דשאני דיינים דמה חזית דאזלת בתר המועט משום דהפקר ב"ד הפקר הא אדרבא הרוב אלים יותר והם הפקירו ממונו וחייבו לשלם ואולי לזה כוונו התוס' בב"ק דף כ"ז במה שחילוק דבדיינים חשוב מיעוט דידהו כמו שאינו דליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דב"ד אפקי מיניה ולא נודע סברתם ובשו"ת מהר"א ששון ובתומים בק"ה וכל אחרונים עמדו בזה ולפמ"ש דבריהם מבוארים אבל בסנהדרין לא כתבו כן וע"כ דגם מה"ת לא אזלינן בתר רוב ובגוף קושית התוס' נראה לפע"ד דלכך בדיינים אזלינן בתר רובא אף בד"מ דלפמ"ש המלמ"ל בפ"ז מעדות דבספק דדינא ל"ש לאוקמא אחזקה דאטו ע"י חזקתו של זה ישתנה הדין וה"ה כאן כיון שהרוב דיינים אמרו שהדין כן ואטו ע"י שיש לאדם חזקת ממון ישתנה הדין והלא מסתמא הדין כרוב דיינים ומה מועיל בזה חזקה. מה שהקשה על הפ"י בכתובות דכתב דאף לשמואל דאזלינן בתר חזקה ורובא כמ"ש הרז"ה ריש פרק שני דכתובות והש"ס פריך גם לשמואל ואמאי לא ניזל בתר רובא השתא ברי ושמא עם חזקה אזלינן בתרה מכ"ש רוב וחזקה ע"ש גבי הא דאמרו והא רוב בתולות נשאות וע"ז הקשה דא"כ לר"ה ור"י דאזלי בתר ברי לגמרי מכ"ש בתר רוב ומוציאין ממון והרי אמרו בכתובות דף י"ב דר"ה ור"י אמרו כשמואל והרי לשמואל לא אזלי בתר רוב וביותר קשה למה דאמרו בב"ק דף מ"ו דר"י אמר שמואל דהמע"ה ואין הולכין במאה"ר והא ר"י ס"ל דברי עדיף הנה מזה ראיה לפע"ד למ"ש הקצה"ח סי' צ"א דהא דאמרו ברי ושמא ברי עדיף היינו בשבועה דוקא וא"כ ממילא עכ"פ לא יוציא ממון ברוב וצריך לשבע ושבועה ל"ש ברוב דדוקא ברי יכול לשבע שכן הוא אבל רוב כל דהוא לא כוון על הרוב איך יוציא ממון ואף אם הוא כוון חברו לא כוון לזה ובמקח וממכר תלוי בדעת שניהם כנלפע"ד. מ"ש להקשות על המח"א בהגהות פ"ק דכתובות במה שהשיג על הרשב"א לענין חזקה עם רובא וע"ז תמה דהא הרז"ה דעתו כן וא"כ גם הרשב"א מצי סבר כן הנה זה לא כביר נשאלתי בזה מאיש אחד מק' ושמו הרב המופלג מוה' משה קאסטין בראן והשבתי לו דהרשב"א הובא בשמ"ק פירש דהקושיא לא קאי רק לרב ולא לשמואל אלמא דלא ס"ל כרז"ה בזה ומ"ש בטעמו של הרז"ה דרובא וחזקה הוא כמו דלר"מ דחייש למיעוטא אפ"ה ברובא וחזקת ל"ח וה"ה לדידן בממון זה ניתן להאמר אבל לא למאמר מוחלט די"ל דאוקי חזקה להדי חזקה דממונא ושוב הוה ספק ממונא לקולא מיהו י"ל כיון דלכך לא אזלינן בתר רוב משום חזקת ממון וכל דאיכא חזקה נגד חזקה הו"ל רובא מעליא אף בממון מיהו י"ל דחזקת ממון אלים יותר אמנם מ"ש דרובא וחזקה שוב הו"ל המיעוט כמיעוטא דמיעוטא דגם בממון לא אזלינן בתריה כן כתב הפ"י בק"א בריש פ' שני דכתובות ע"ש ודו"ק ומה שהקשה על דברת הר"ן בפ' א"ט גבי ביצים שכתב דתרי מיעוטים אתרע לה רובא או דהוה פלגא וכ"כ התוס' בב"ב דף צ"ג וע"ז הקשה דא"כ במכה אביו למה לא נימא דלמא אינו אביו דמיעוט בעילות שיוכל להיות שלא היה מבעלה ומיעוט דדלמא הוא טריפה הבן והו"ל עדות שאילה"ז וגם ברובא דבקיאי בקביעא דירחא קשה ג"כ דיש מיעוט ג"כ שטריפה הוא הנה לפע"ד הר"ן לא קאמר רק היכא דשני מיעוטים נזדמנו כעת ומעולם לא הוחזק הרוב אבל כאן הוה רוב שכבר הוחזק שזה אינו טרפה ואינו ממזר וכבר נודע דברוב שכבר הוחזק רצו האחרונים לומר דמועיל גם בד"מ ובד"נ ואף אם נימא דל"מ וכמ"ש במק"א ליישב קושייתם מהך דסנהדרין דף ט"ו דהרוב שאינה איילונית הוא רוב שכבר הוחזק כתבתי דל"ש בזה דהא כל דאמרינן דלא אזלינן בתר רוב בד"מ והיינו דבעינן ראיה דוקא ודבר ברור שכבר הוחזק ואף רוב לא מקרי בירור כמ"ש השטה בב"מ דף ז' וכן בד"נ להס"ד דלא מועיל רוב ובעינן והצילו העדה ולא קטלינן רק בבירור גמור א"כ מה מועיל רוב וע"כ דאזלינן בתר רוב וממילא הוה רוב שכבר הוחזק אמנם זה אם נימא דלא אזלינן בתר רוב כלל אבל למה דאזלינן בתר רוב רק דשני מיעוטים מגרעים הרוב א"כ זה בדבר שלא החזקנו עדיין הרוב אבל כאן כבר החזקנו הרוב ול"מ המיעוטים והרי ספק אחד בגוף וספק בתערובות ל"מ משום דהספק נעשה איסור ודאי ומכ"ש רוב שכבר הוחזק ובברכות דף נ"ג דמצרפינן שני מיעוטים היינו בלא הוחזק בזה הענין הרוב וכן בקידושין דף ע"ג משא"כ כאן ודו"ק היטב איברא בהך דתוס' ב"ב דף צ"ג דשם הרוב מתעברות יולדות ואינן מפילות א"כ זה רוב שכבר הוחזק אמנם נראה דהנה כבר כתבו הרשב"א והנמוקי ר"פ האשה בתרא דאף דלשמא הפילה ל"ח אבל שמא תפיל שפיר חיישינן ולפ"ז לענין שמא תפיל מחמת נגיחה או סתם שמא תפיל ל"ש רוב שכבר הוחזק שלא הוחזקה שלא תפיל ושפיר מצרפינן הס"ס והבן בדברים וזה כלל גדול בדין ולכך בד"מ דל"מ רוב מטעם שכתב בשו"ת תה"ד סי' שמ"ט דהמוציא מחברו עליו הראיה ורובא לאו ראיה הוא והיינו דבעי שיהיה דבר ברור כמו ראיה בעדים ורוב הוה ספק אף שהתורה התירה אותו ספק אבל אינו דבר ברור וא"כ רוב שכבר הוחזק ג"כ ל"מ בזה ודלא כאחרונים שכתבו שרוב שכבר הוחזק מועיל בד"מ ודו"ק היטב ומן האמור נראה דאף ברובא דאיתא קמן לא אזלינן בתר הרוב דכל דבעי ראיה ורובא לב מקרי ראיה וצ"ע על התה"ד שהביא בסי' ר"ז בשם התוס' דברובא דאיתא קמן אזלינן בתר רובא ובאמת לפמ"ש מע"ל לדמות לרובא באיסורא כבר אמרו שם דברובא דאיתא קמן לא מבעיא לן וגם ר"מ מודה ברובא דאיתא קמן כמ"ש המרדכי סוף חולין ובתוס' יבמות דף ס"ג ולפע"ד הוא ש"ס מפורש בביצה דף ל"ח דאמר הרי שנתערב לו קב של חטים וכו' יאכל הלה וחדי והיינו משום דבממון ל"ש ביטול והיינו משום דבממון לא אזלינן בתר רוב כלל אף ברובא דאיתא קמן ודו"ק.