שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ב

פ' תבא שנתרי"ג בא אלי איש א' והוא צורבא מרבנן ובקש ממני לעיין בדינו שהוא נפל וניתק הכיס ויצא ממנו הרבה דם ודרש ברופאים בביטשאטש ופה לבוב וחתכו ותפרו הרבה ונשאר נקב בכיס ומאותו שביל שיוצא מי רגלים יוצא ג"כ ש"ז ע"י הנקב הלז ושאל מה דינו אם מותר לבא בקהל ולפע"ד שכשר לבא בקהל דאף דאמרו בש"ס יבמות דף ע"ה בהא עובדא דאסתים גובתא דש"ז דשלא במקומה לא מבשלא וביאר הרא"ש בתשובה כלל ל"ג דכל דנסתם בידי אדם ע"י מכה אינו מבשל מ"מ כאן בנ"ד אינו כן והביצים והגיד הם כתיקונן ורק שהכיס ניקב אף שהש"ז יוצא ע"י הנקב מ"מ יורה כחץ ומבשלת וכשר ולפי שלא הבנתי היטב הציור ע"כ דברי מעטים וכאשר אחקור יותר אברר ברצות ד' והנה בהא דאמרו שלא במקומה לא מבשלה כתב הרא"ש דע"י חולי ולקוי בא דאלו ממילא לא גרע מכ"ש דבידי שמים כשר אף שאינו מוליד הנה חילק הרא"ש בין אם בא ע"י שמים מה שאינו מוליד או שבא בידי אדם ע"י חולי ודבריו מוכרחין דאל"כ יקשה מעקר בבירור ואפ"ה מותר לבא בקהל אף שהרופאים מעידים שא"י להוליד אלא שלפ"ז תמוה בהא דאמרו ביבמות דף ס"ד דכמה סבי אעקרו מפרקיה דר"ה וקשה א"כ כיון שאינם ראוים להוליד שוב לא לא היו רשאין לישא אשה והרי מצינו שם שאמר ר"א אי זכאי הוה לי מקמייתא ואמרו שם דדחי להו משום דאעקרו קשה אם אעקר שוב לא היה רשאי לישא והיו לו לומר הדין הן אמת דרש"י כתב שם דהוא חולי מעצירת השתן ואם כן הרי בחולי נחלקו הפוסקים אי מקרי ביד"א או ביד"ש משם ראיה דמקרי ביד"ש מיהו לשיטת הרא"ש דחולי הוה ביד"א וגם ברש"י נסתפקו הב"ח והב"ש איך ס"ל ועיין מ"ש בגליון הב"ש שלי וא"כ יקשה לרש"י ג"כ וגם קשה אם נימא דכל שא"י להוליד פסול לבא בקהל א"כ בהא דאמרו בחולין דף מ"ה חזיא דשריא לרישיה ואמר נתמזמז מוחי' דדין ואמרו שאינו מוליד וא"כ היה לו לאביי לומר שיגרש את אשתו ושם היה ע"י לקוי וגם היה להם לפוסקים להזכיר זאת מיהו יש לדחות דדוקא בכלי הולדה הוא דפקדה תורה על פצוע דכא וכרות שפכה לא מה שנתמזמז מוח שע"י סבה רחוקה שבא ממוח עי"ז אינו מוליד כל שעכ"פ כלי הולדה הם שלימים והיה ראוי להוליד מצד הכלי הולדה אפשר דכשר והנה בהא דאמרו ביבמות דף ע"ד אימא מראשי ומשני מדלא מנה בי' דורות וקשה אכתי נימא מראשו והיינו נתמזמז מוחא דאינו מוליד והוא קושיא נפלאה וצ"ל דזה לא מקרי פצוע דכא דנתמזמז היינו נתרוקן מוח ועכ"פ צריך להבין מה בכך שאינו יכול להוליד מ"מ למה לא יכשר לבא בקהל וצ"ל כיון דספק פ"ד כשר לבא בקהל א"כ כל הני דנעקרו אינו דבר ברור שלא יולידו דמצינו כמה עקרות שנפקדו וגם כמה עקרים שנפקדו ואבותינו הקדושים נפקדו אף שאברהם אבינו היה עקר וכן יצחק א"כ שוב הוה ספק פ"ד וכשר אבל מה דאינו מבשלה שלא במקומה זה ברור שלא יוליד ואסור ופצוע דכא כלם לא נאסרו רק משום שאינם ראוים להוליד וא"כ שלא במקומה לא מבשלה ואינו מוליד בודאי ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"ג הובא בב"י שנסתפק שם אם ראוי להוליד והדבר תמוה דא"כ למה הוצרך להכשיר משום דהוה בידי שמים הא ספק פ"ד כשר אמנם נראה דשם היה המעשה שלא היו לו רק ביצה אחת וא"כ הרא"ש לשטתו דחולק על ר"ת וכתב דר"י בר"י בידי שמים מיירי אבל בידי אדם לא גרע מאסתום גובתא דכל דאינו מוליד פסול ע"ש וא"כ שפיר הוכרח לומר דביד"ש הוה. ובזה נראה לפע"ד דמה שחידש הרא"ם והסמ"ג בלאוין קי"ז וקי"ח דמה דאמרו שלא במקומה לא מבשלה היינו שהולד שהוליד ע"כ ממזר הוא אבל האיש כשר לבא בקהל הנה תלוי בזה דאם נימא דר"י בר"י דהמכשיר בניטל ביצה אחת אף בידי אדם אף דאינו מוליד הוא כמ"ש ר"ת ודעימיה וא"כ ממילא לא הקפידה תורה על ההולדה רק שלא יהיו פ"ד וא"כ כשנסתם שביל הזרע כיון שאינו לא פ"ד ולא כרות שפכה ולא דך כמ"ש רש"י א"כ אמאי לא יוכשר לבא בקהל ולכך היראים דהוא תלמידו של ר"ת דס"ל דניטל כשר אף שאינו מוליד וכ"כ הסמ"ג שם ממילא גם נסתם ש"ז ג"כ כשר אבל לשיטת הפוסקים דס"ל דניטל ביצה אחת פסול כל שהוא בידי אדם ממילא גם בנסתם ש"ז כל שאינו מוליד פסול וז"ש הרא"ש בתשובה לאחר שכתב דבידי אדם פסול הביא דברי הסמ"ג שפירש דאהולד קאי והיינו דהסמ"ג ס"ל דגם בידי אדם כשר אף שאינו מוליד וראיתי ביריאים מצוה קצ"ט ורי"ש שכתב שם דעל האיש לא נחלקו שדברי הכל מותר לבא בקהל שאינו לא עקר ולא כרות שפכה והדבר תמוה דעקר ודאי הוה שא"י להוליד וכ"כ בעצמו אח"כ ראיה מבכורות דף מ"ד דאמרו דניקב זה לזה ונמצא עקר ולא גרסינן ונמצא כרות שפכה וע"כ שאינו כרות שפכה הרי דעכ"פ עקר הוה ומצאתי בסמ"ג שגרס בדבריו שם שאינו אלא עקור וכן נכון ועכ"פ מבואר שמחלוקת זה הוא מחלוקת קמאי בענין בעל ביצה אחת ולפ"ז לפי מה דמקילינן בניטל ביצה אחת א"כ ע"כ דלא קי"ל דתלוי בלידה א"כ ה"ה בזה אמנם לכאורה ז"א דהרי אנן דמקלינן הוא משום דבעל ביצה אחת אפשר שמוליד וכן העיד ביש"ש שמה שחותכין הרופאים יוכל להוליד א"כ מזה אין ראיה על מה שא"י להוליד אם כשר אבל באמת המעיין בתוספ' יראה דר"ת עיקר סמיכתו על הירושלמי ובירושלמי מבואר שאינו מוליד ואפ"ה כשר וא"כ לדידיה כשר אף שאינו מוליד וממילא גם בגובתא כשר האיש ולפע"ד נראה דגם לר"ת לא היה ברור שגם בידי אדם יוכל להוליד בניטל ביצה אחת רק כיון דהירושלמי מכשיר אף שא"י להוליד לכך סמך ע"ז דעכ"פ ספק פ"ד הוא וכשר וא"כ לא מסתבר לומר דצא וחזור על הבנים דהא אפשר דיכול להוליד ולפע"ד יש להוסיף בזה דבאמת הא דשלח שמואל צא וחזור אחר בניו מאין הם אף דרוב בעילות תולין בבעל היינו משום דאיכא רוב כנגדו שרוב הנקבים אינם מולידים וגם נראה דלפמ"ש הרש"ל בפסחים דף פ"ח גבי הושע דבזקן ל"ש רוב בעילות אחר הבעל דתש כחו א"כ כל שא"י להוליד משום שניקב והוא תש כח שוב ל"ש רוב בעילות אחר הבעל אבל בניטל ביצה אחת דהוא בריא כשאר ב"א הבריאים וא"כ פשיטא דשייך לתלות ברוב בעילות אחר הבעל ודו"ק היטב ובזה נראה לפע"ד לפרש הא דאמרו כל שאין לו אלא ביצה אינו אלא סריס חמה וכשר ופריך סריס ס"ד ומשני אינו אלא כסריס חמה וכשר והדבר תמוה לאיזה ענין תלה הך דניטל דהוה כסריס חמה ולפמ"ש א"ש דלשני הפירושים עולה יפה דאם נימא דכשר אף ביד"א שפיר הוצרך לומר צא וחזור אחר בניו מאין הם דהא באמת רוב בעילות אחר הבעל וא"ל דתש כח דז"א דהרי הוא כסריס חמה שלא שייך לומר רוב בעילות אחר בעל ואפ"ה כשר וה"ה זה וע"ז פריך סריס חמה ס"ד והיינו דשם היא באמת אינו ראוי להוליד ואיך יתלה ניטל ביצה אחת בזה ולכך אמר כעין סריס חמה דכמו דסריס חמה כשר כמו כן זה כשר וז"ש הרי הוא כסריס חמה וכשר והיינו לענין הכשרות תלוי בסריס חמה דכשר כמבואר בדף ע"ח ולהפוסקים דאינו מוליד ואפ"ה כשר אם כן א"ש ומדמה לסריס חמה ודו"ק היטב.