שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״צ (ב׳)

הנה מכתבו הגיעני עם תשובתו והנה אם אמנם הקיפו עלי יחד כמה עניינים בעיגונא דאתתא ובכ"ז אמרתי לתת עין ולב ע"ד שאלתו איש אחד אשר מעת היה כב' שבועות היה לו כאב למטה ממתנים אשר ממש בכל ב' ימים היה מוכרח להיות הרופא והרופאים לא מצאו עזר למכתו ואח"כ כשנתגדל נודע שיש לו נקב בתחתית הגיד והטיל מים מב' נקבים א' מהנקב אשר יש לו ככל אדם ב' מהנקב אשר יש לו בתחתית הגיד ומהנקב אשר יש לו ככל אדם כשמטיל מים עושה כיפה רק כשזב מים מהנקב השני ג"כ והנקב השני אשר יש לו בתחתית הגיד הוא למעלה מעטרה לצד הגוף תיכף אחר כלות חוט המקיף את העטרה ומגוף החוט המקיף את העטרה ג"כ נחסר כחוט השערה ע"י הנקב ועתה האיש הנ"ל ראוי לנשואין ועמדו עליו עוררין ורוצים לפסלו מהקהל והאיש הנ"ל יש לו שערות בזקן התחתון וגם בזקן העליון התחיל שערו לצמוח וע"ז האריך מעלתו לצדד לו היתירים והנה מה שהאריך מעלתו בפלפול בספק פ"ד אם מותר יבואר בסוף עתה נתחיל מעיקר הדין הנה מעלתו מתחיל לצדד שהרי דעת הרא"ש דהא דאמרו נקב הגיד דפסול הוה לענין הולד דאם יש לו ילד אמרינן דודאי לא מוליד ובודאי ממזר הוא אבל הוא כשר לבא בקהל דלא כרות שפכה הוא והנה באמת שהב"י כתב דאין נראה כן מדברי כל הפוסקים ואגברא גופא קאי דפסול לבא בקהל ומ"ש בספרי פ"ד חוזר כ"ש אינו חוזר זו הוא מהלכות הרופאים את"ל דפליגא אברייתא דגמרא דילן פשיטא דכברייתא דתנן בגמרא דילן נקטינן א"נ ההוא דספרי תברא בצדה דקתני זו היא מהלכות הרופאים אלמא לענין הלכות הרופאים מתניא ולא הודו חכמי ישראל ע"ש ובאמת שהדברים דחוקים אמנם לפע"ד היה נראה ביאור דברי הספרי דאמר דפ"ד חוזר כ"ש אינו חוזר זו הוא מהלכות הרופאים שאין לו ביאור כלל אמנם נראה דהנה אמרו ביבמות דף ע"ה דפצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו ביצה אחת ואח"כ אמרו בשם ריב"ב דאין לו אלא ביצה אחת כשר ובתוס' והרא"ש האריכו בזה וכתבו לחלק בין ניטל לנפצע או דיש חילוק בין ימין לשמאל והנה המהרש"ל ביש"ש פרק הערל סי' ח' כתב דמה שנוהגים הרופאים לחתוך מחמת אבן או שבירת הגוף ויודעים לתקן הדבר היטב ובבירור שיוליד ואינם מקלקלים החוטים ותלוי בחכמת הרופאים אין בידינו לפסול וגם הרמב"ם מודה בזה ודוקא כשנכרת שלא יוליד אבל מה שהרופאים עושים ומתקנים הדבר שיוכל להוליד ע"ז א"א לחלוק ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דזה כוונת הספרי דפ"ד חוזר היינו פ"ד בביצה אחת יוכל לחזור ויש לו תקנה ע"י הרופאים משא"כ בכ"ש שאין לו תקנה וז"ש זו מהלכות הרופאים והיינו שהם למדו בחכמתם הדבר שיוכל להוליד ולכך לא הוה בכלל פ"ד ולפ"ז מ"ש המרדכי בשם הרא"ש דנקב אף שא"י להוליד מ"מ לא הוה כ"ש רק עקר וכשר אדרבא מדברי הספרי ראיה להיפך דכל דא"י להוליד הוה פ"ד ופ"ד פסול הן אמת דשיטת הלבוש דאף דמוליד מ"מ הוה פ"ד דפ"ד לא תלוי בלידה ואף שיכול להוליד מ"מ מקרי פ"ד ובאמת שמהירושלמי והתוס' והרא"ש גבי ניטל ביצה אחת מבואר להיפך דכל שמוליד אינו פ"ד והנה בתשובה זה רבות בשנים כתבתי ראיה ברורה דלא כלבוש מהא דאמרו ביבמות דף מ"ט וסמוך ליה לא יבא ממזר והקשו בתוס' והא כתיב לא יבא פ"ד בנתים וכתבו כיון דלאו בני בנים הוא ול"ש מנייהו ממזר לא חשיב הפסק ולשיטת הלבוש דאף דיכול להוליד מקרי פ"ד א"כ קשה קושית התוס' דמשכחת לה ממזר כיון דיכול להוליד וע"כ דלא כלבוש וכ"כ ראיה מהא דכתבו התוס' בקידושין דף ע"ב ד"ה חמשה דדוקא פסולי יוחסין אבל קהל פ"ד לא קחשיב דאין לו קהל וביאור הדברים כתב בעצמות יוסף לפי דאינו מוליד לא קחשיב קהל הרי מבואר דל"ש ביה קהל וכעת ראיתי למעלתו שכ"כ בשם רבו הגאון המנוח ז"ל מוהרז"ה אבד"ק פשווערסק ות"ל זכיתי בה תחלה אמנם אני הבאתי דבריטב"א בקידושין הביא בשם הראב"ד דפירש דחמשה קהלי היינו תרי דממזר ותרי דעמוני ומואבי וחד דפ"ד אבל דמצרי ואדומי לא חשיב דההיא בהיתירא כתיב יבא להם בקהל ד' וא"כ משמע להיפך דגם בפ"ד שייך קהל ויש לדחות. עכ"פ דברי הלבוש תמוהים וביותר תימה על הלבוש שכתב דלא הזכירה תורה פסול דורות בפ"ד משום דהולד הוה כשאר וולדות שהן אסורי לאוין שהם פגום לכהונה והדברים תמוהים דהא אמר בהדיא בדף ע"ה מדלא מנה בי' דורות ש"מ באותו מקום דחי ליה היינו אם נימא דפ"ד אינו באותו מקום אבל אם ואף דהש"ס דחי ליה היינו אם נימא דפ"ד אינו באותו מקום אבל אם הוא באותו מקום פשיטא דלכך לא מנה ביה דורות ועוד תימה דלפי דבריו גם בכ"ש יכול להיות שמוליד רק דמ"מ פסול הוא דהרי לא מנה ביה ג"כ דורות והרי אמרו ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד אלמא דעיקר תלוי אם מוליד או לא ולדברי הלבוש מה נ"מ אם מוליד או לא הא מ"מ פסולו בפ"ע ולשיטת הלבוש צריך לומר דהוה מפרש דניקב אינו פסול גברא רק לענין הולד אנו דנין וכמ"ש הרא"מ ומזה ראיה לשיטת הרא"ם אבל הדבר תמוה וכמ"ש ובאמת גוף דברי הרא"ם תמוהים דלפי דבריהם עיקר אנו דנין אם יוכל להוליד או לא אבל הוא אינו פסול א"כ היאך קאמר וזו היא פסול שאינו חוזר להכשירו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה שאינו קרום ומה זו דומה שאני התם דהוא טריפה רק שאנו דנין על הסתימה אם היא סתימה מעליא א"כ אמרינן דכל שעלה מחמת מכה אינו קרום ונשאר בטריפותה משא"כ כאן דכל שנסתם יכול להוליד מה נ"מ אם יוסר אח"כ מ"מ בעת שנסתם אף שיסתר אח"כ מ"מ היה יכול להוליד וא"ל דזה גופא מוכח דחוזר להכשירו דהרי שם אמרינן דלא מקרי סתימה מעליא כל שסופו לסתר כאן ג"כ סופן לסתר ואפ"ה חזינן דיכול להוליד דז"א דמלבד דאין הדבר ברור אם טריפה זכר א"י להוליד ועיין במים חיים להפר"ח ובכו"פ סי' נ"ז ובתשובה בארתי באורך ואף גם דזהו דוקא כל שהוא טריפה אבל כיון דניקב אינו פסול כלל רק דאמרינן שהבנים אינם שלו דלא היו יכול להוליד וכל שנסתם ויכול להוליד מה אכפת לן במה שסופו לסתר ועיין ביו"ד סימן ל"ו ס"ג ובט"ז וש"ך שם ובת"ש כמ"ש בטעם דקרום שעלה מחמת מכה בריאה דלא הוה סתימה ע"ש ומרש"י משמע כאן כהש"ך דלא כדרישה ע"ש ודו"ק. ועכ"פ לפע"ד מבואר מזה דלא כשיטת הרא"מ וע"כ כיון שכל הפוסקים דחו זאת לא נקרב המרוחקים ועיין ב"ש סימן כ"ג שהביא בשם רי"ו דניקב הוא בכלל נפצע וא"כ מזה סתירה מפורשת לדברי הלבוש ועכ"פ אין לצרף דברי הרא"מ הנ"ל. ומ"ש מעלתו דבעינן ניקב מעבר לעבר והביא דברי הב"ש דדוקא בעליונו של גיד אבל בתחתיתו של גיד לא בעי מפולש וכתב שלא ידע מנין לו הנה מצד הסברא דברי הב"ש נכונים כיון דניקב פסול משום שהוא שותת א"כ בתחתיתו עכ"פ שותת ויורד ומ"ש מעלתו דא"כ למה לא אמר דזהו פסול החוזר להכשירו אתי למעוטי בניקב נקב מפולש ונסתם עליונו ונשאר בתחתיתו שאם נסתם תחתיתו ולא נסתם עליונו כשר לק"מ דדוקא בלא ניקב רק עליונו הוא דמכשירו כל שאינו מפולש אבל כל שנקב מפולש ונפסל רק שאח"כ נסתם ונתכשר בזה צריך שיסתם כולו אליבא דכ"ע וכל שלא נסתם כולו הו"ל עדיין בפסולו ומ"ש כיון דיש ספק אולי נולד כך או דבא ע"י חולי וחולי לדעת הרמב"ם וסמ"ג הוה ביד"ש והאריך בזה והביא דברי אגרת בקורת וספר כסא דהרסנא שהאריכו בזה ועוד אחרונים הנה אין לי הספרים האלה תח"י אמנם לפע"ד בת"כ מבואר דחולי הוה בידי אדם דבת"כ פ' תזריע אמרו יכול אפילו נשר מחמת חולי דהא טמא ת"ל קרחת וגבחת מה קרחת ביד"ש אף גבחת בידי שמים הרי דחולי מקרי ע"י אדם ומצאתי ברמב"ם פ"ה מט"צ ה"ח שכתב דגם בחולי הוה כביד"ש והכ"מ כתב דבת"כ היא גירסא משובשת וחולי מקרי בידי שמים ומהתימה עליו שלא הביא מחלוקת הרמב"ם ורש"י ורא"ש בזה וי"ל דתלוי בחילוף הגירסא בת"כ הנ"ל וע"כ יש לסמוך עכ"פ דהוה ספק פ"ד ועיין בקרבן אהרן מה שהאריך שם בענין זה בפ' תזריע פ' יו"ד ע"ש ודו"ק והנה מה שהאריך מעלתו בספק פ"ד דלא גזרו ע"ז הנה הנ"ב רצה לומר כיון דפ"ד אינו מהחמשה קהלי א"כ ל"ש זאת ואני אמרתי דלפי דעת הראב"ד דפ"ד בכלל החמשה קהלי בודאי דרשינן הא ספק יבא והדברים עתיקים אמנם מאוד קשה לגבב קולות ולהאריך בזה מה בצע בהעתרת הפלפול ומי משלנו יערב להעמיד יסוד על דברי פלפול ע"כ אין דעתי מצטרפת עד שישאל עוד גדול אחד וגם לשאל הרופאים אשר ישפטו הם בזה ואם אולי עוד ימצאו תרופה לו.