שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קפ״ז (ב׳)

והנה לכאורה דבר גדול דיבר ולפי"ז באדיסטאט דהוה כליו דלא מושלי אינשי וכמו שכתב הא"מ משום שני הצדדים מצד השואל והמשאיל שוב בודאי ל"ח לשאלה אף להב"י והנה אף שדבר חכמה דיבר מ"מ לפע"ד עדיין קשה על הב"י דהרי הח"מ ס"ק מ"א כתב דלמכירה ולאבידה חיישינן ובאמת שהדברים תמוהים דאם כן מה משני הש"ס דאוכף לא שאילי אנשי וכן כיס וארנקי דאכתי נחוש למכירה ולאבידה והנה באוכף לא קשה דל"ש מכירה כיון דמסקב לחמרא אחרינא ע"כ דמכר לו גם החמור וכן כיס וארנקי א"כ ל"ח למכירה וגם לאבידה ליכא למיחש דבודאי מזהיר זהיר שלא לאבד והב"י לא כתב רק דעכ"פ סימן מובהק לא הוה וביותר יש לומר דמוקמינן לה אחזקת מ"ק וכן מצאתי בשו"ת פ"י להמג"ש חלק אהע"ז סי' ח' שכפי הנראה כתב כן להח"מ בעצמו אף שלא הזכירו בשמו ולפ"ז שוב יקשה דגם באוכף ניהו דלא משאלי לא מצד המשאיל ולא השואל עכ"פ נחוש למכירה ואבידה ואף דאיכא חזקת מ"ק מ"מ חזקת מ"ק אינו חזקה המכרעת וא"כ לא עדיף מסימנים דודאי ע"פ רוב זה שהשי' יש לו בודאי הוא הוא ומ"מ חיישינן אי סד"ר משום דעכ"פ מובהק לא מקרי ומכ"ש בחזקת מ"ק דאינו מכרעת רק דמניחין הדבר כמו שהיא דבוודאי לא הוה סי' מובהק ומיהו אני כתבתי בגליון הח"מ דהדבר מבואר בשטה מקובצת דל"ח למכירה ולאבידה וכן מצאתי בב"י ח"מ סי' רס"ב שכתב בשם הרמב"ן דאין חוששין למכירה ע"ש וא"כ שוב דבריו נכונים ולפ"ז באדיסטאט וכן כל מה שיש חסרון כמו כאן שנחסר לו השן העליון והתחתון וכדומה זה הוה כמו שאלה דיחיד דאיך שייך לחוש שהשאיל לאחר כיון דצריך להשאיל לאיש אשר יש לו כל הסימנים והציורים האלה ואיך אפשר למצוא איש כמוהו והרי הח"ץ חידש בסי' קל"ד באם יש סי' אמצעי בגוף וסי' בכליו דל"ח לשאלה דהוה שאלה דיחיד מכ"ש בכה"ג דבודאי הוה שאלה ביחיד וה"ה בזה ובגוף דברי רש"י שפירש באוכף דהשואל לא ישאול ובכיס וארנקי דהבעלים לא ישאילו באמת כדבריו מבואר בש"ס דבאוכף אמרו דלא שאילי אינשי ובכיס וארנקי אמרו דלא משאלי הן אמת דלפ"ז צ"ב דא"כ למה פירש בשטה מקובצת דהבעלים לא ישאילו אבל באמת ז"א דגם השטה מקובצת לא כוון שהמשאיל לא ירצה להשאיל דז"א דמה"ת לסמוך על סברא כזו דהמשאיל יחוש שמא חמור שלו רזה ושל השואל שמינה רק דהשואל אינו שואל דיחוש שמא שלו שמנה ונמצא הוה שאלה בטעות ויסקב לחמרא דהמשאיל וישלם לו רעה תחת טובה אבל המשאיל בודאי לא יחוש לזה וגם נראה דדברי הש"מ ודברי רש"י הן לאחדים רק דק"ל דמה סברא היא זו דמסקב ליה לחמרא דחבריה רק דהכוונה שזה ודאי אין כל החמורים שווים ואחת שמנה ואחת רזה מחברו ונמצא ממ"נ לא ישאיל האוכף דאם של המשאיל שמנה שוב יסקב החמור של השואל דהוא רזה וכן להיפך אבל אין סברא ששניהם ביחד לא ישאילו דז"א דממ"נ אחד מהם ירצה להשאיל דאם של השואל רזה שוב המשאיל לא יחוש וישאילו וכן להיפך המשאיל לא ישאיל דלא יסקב חמורו אחר כך וז"ב.