שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קפ״ג

בשנת תרי"ז י"ט מרחשוון ב' חיי באה אשה עגונה מראזליא ומכתב בידה מהדיין הרב המופלג החריף מו' אהרן יוסף נ"י והמעשה היה כך האשה בשמה בלימה בת רבי שמואל נכד הרב מו"ה משה ז"ל אבד"ק ראזליא וזה ששה שנים אשר בעלה נטבע במים שאל"ס והמתינה על חלוץ קטן עד שהגדיל וכעת כאשר הגדיל רצתה לחלוץ ואמר מע"ל שיש לפקפק על הגב"ע דהנה העדים שנטבע בעש"ק שהלך במי נעסטיר לעבור ברגליו במקום שהקטין המים ונתעה לעומק ונטבע אבל לא ראו הטביעה ובשבת מצאוהו על קעמפא באמצע המים ושם לא היה מים רק סביבות הקעמפא ורגליו עד מקצת היו תלויין במים ופניו לארץ וגבו למעלה והכירו אותו בטב"ע וגם ראו בו שלשה שטיפלין בהחוטם כמו שהיה לו בחיים חיותו וע"ז תמה מעלתו למה לא חשו המורים לחשש אשתהי ועל זה כתב מעלתו דאפשר הקעמפא דינה כמו מים כיון דנקראת מתונתא והיא לחה ופניו הי' לארץ וראיה שאין מכסין בה כמבואר בכיסוי הדם ועוד היכן מצינו בש"ס דפניו יהיה במים דוקא ועיקר ההכרה צריך להכיר פניו והרי חזינן דאם הגוף במים נותן כח וחיזוק לפנים ואם נאמר דשאני הכא דרובו במים הא אפשר גם כאן הי' רובו במים ועוד מה מהני רוב הגוף להפנים זהו תורף שאלתו. והנה מ"ש מעלתו שאולי הקעמפא דינה כמו מים כיון דנקראת מתונתא והיא לחה זה בודאי אינו והקעמפא בודאי אין דינה כמים וגדולה מזו מצאתי שהגאון מהר"ם ברב"י הובא בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אבן הע"ז סי' מ"ט כתב שמאן יימר שהיה מים שמא היה רק כמו רקק ובלשון אשכנז זימפא והנו"ב קלסי' שיפה כוון הנה שם לקולא הקלו בזה דבזימפא כל שאינו מים גמור ל"ש מיא מרזי מכה ומכל שכן בקעמפא שעדיף מזימפא שבודאי לא אמרינן להקל שיהיה דינו כמו מים וכבר הארכתי בתשובה לק"ק מאהליב וכתוב בחבורי כת"י שהחלותי בשנת תר"ה ע"ש בדף תקנ"א יעו"ש ומה שיש לצדד בזה כיון דלא ראו הטביעה ויש שני עדים שהכירו אותו בט"ע שוב יש לסמוך ע"ז כל שלא חביל כלל ועיין ח"מ ס"ק נ"ה ובב"ש ס"ק פ"ז שנסתפקו בזה בשם הגדולים יעו"ש אך לפע"ד יש מקום להחמיר כאן כיון דכאן נזקקה ליבום ולחליצה אם כן אף דנתפח אינו רק חשש דרבנן ומה"ת יצאת מחזקת איסור מכל מקום כאן דצריכה חליצה אם כן שייך לומר מחזיקין מאיסור לאיסור (ועיין רשב"א ביבמות דף ל"ח) ועדיין לא יצתה מחזקתה הראשונה אמנם כאן יש קצת סימנין השטיפלין שלשה על החוטם ואף שלא צמצמו המקום מ"מ עכ"פ סי' אמצעיים מקרי ויש לצדד להקל ומה שנראה לפע"ד עוד בצדדי ההיתר הוא לפי שעכ"פ באותו הזמן לא נשמע שנחסר אחד מהסביבות שבשם רק זה האיש שידענו שנטבע בעש"ק ואף דיש חשש מרובא דעלמא מ"מ יש לומר כאן נמצא כאן היה דהא ע"ז האיש ידענו שנטבע בבירור והו"ל קרוב ומצוי ובכה"ג צידד הפנים מאירות וזכרון יוסף אף שזה הי' ג"כ רחוק כ"ה פרסאות מכ"ש כאן שזה היה מראזליא וידענו שנטבע ומהסביבות לא שמענו ובכה"ג שוב יש לסמוך שזה קרוב ומצוי ועיין בשו"ת נטע שעשועים סי' ס"ד גם יש לצרף שיטת הר"א מוורדין דאילו הי' חי היה בא לביתו ואף שהב"י כתב דמי שמורה כן עתיד ליתן את הדין עיין לקמן בחיבור זה שצירף יש לצרף עי"ז ודו"ק כנלפענ"ד. והנה בנו"ב שם סי' י"ט הקשה על הרשב"א דס"ל ספק אשתהי ג' ימים אסור ואמאי והא איכא ס"ס ספק שמא הוא בתוך ג' ימים ואת"ל לאחר ג' ימים שמא מ"מ לא נשתנה דאינו רק חששא בעלמא שמא נתפח וכתב דהוה ס"ס נגד חזקה דאתחזיק איסור ובאמת אם חשש תפח אינו רק דרבנן ומה"ת יצאתה מחזקת איסור שוב ל"ש דאתחזיק איסור כמ"ש הר"ש דכבר יצאת מחזקתה הראשונה מה"ת אמנם לפמ"ש בתשובה אחרת ל"ש זאת דע"כ לא כתב הר"ש רק ביצא מטומאה דאורייתא וספק אם נטמא בטומאה קלה אבל כאן כל שיש ספק שמא נתפח וא"כ שוב לא יצאתה מחזקת א"א שהיה עליה וגם כתבתי דהו"ל רק ספק אחד שמא הוא זה או לא זה רק אחר ע"ש. והנה האשה אמרה לי שהגידה סימן שהי' לו שטיפעל אחד ובמכתב כתוב שלשה שטיפלין וא"כ שוב אינו זה מיהו היא הגידה שהי' לו ווארציל על הלב ולא נזכר במכתב.