שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קע״ז (ב׳)

עוד נ"ל בכוונת הרא"ש דהנה יש שתי תקנות רגמ"ה א' שלא לגרש בע"כ ושלא לישא שתי נשים והנה הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סימן א' ובמהד"ק חאהע"ז סימן ק"ב דעתו דחרם שלא לגרש בע"כ חמור מחרם שלא לישא שתי נשים ע"ש ואני בתשובה הארכתי לדחות דבריו אך זה נ"ל ברור דבאופן דיכול למנוע ממנה שכ"ו וגם הכתובה אינו מחוייב לפרוע רק לכשתשיג ידו וכמו בנכפית שכתב הרא"ש הדין בזה נלפע"ד דיותר טוב למנוע ממנה שכ"ו ואז ישא אשה אחרת עליה ול"ש בזה כלל חרם דשתי נשים דכל הטעם של החרם היא משום דלא יוכל לעמוד בספוקייהו של שתי נשים ולפ"ז כל דמונע מהראשונה שכ"ו ואינו מחויב כלל בחיובי איש על אשתו א"כ אף דלא גרשה יכול לישא אשה אחרת והוה כמאן דליתנהו ומעתה שפיר כתב הרא"ש דאף אם נימא דאין לגרשה בע"כ מ"מ יכול למנוע ממנה שכ"ו וא"כ שוב יכול לישא אשה אחרת עליה וא"כ אין הכרח שיעבור על חרגמ"ה לגרשה בע"כ ומשום ביטול פ"ו ג"כ ליתנהו דיכול לישא אשה אחרת ולפ"ז היה נלפע"ד דבאמת לא יעבור על חרגמ"ה של גט בע"כ רק לישא אשה אחרת הותר לו דל"ש בזה התקנה כנלפע"ד ועיין בט"ז אהע"ז סימן קי"ט שהאריך שם דמשום לא פלוג גזרו אף במידי דל"ש הגזירה אבל כל שנוכל לומר שבזה לא היו הגזירה מעיקרא ל"ש ל"פ והארכתי בזה ולפ"ז גם כאן גוף הגזירה שלא לגרש בע"כ בכל אדם גזרו ומה גם דשם מיירי שהחולי אירע אחר הנשואין ולכך חייב לתת לה כתובתה וא"כ היתה הגזירה כוללת ולכך לא התיר רק לכוף לקבל גט דזה לא הי' בכלל התקנה ודו"ק ועכ"פ קצת נוטה כסברת הנו"ב בביאור דברי הרא"ש אך זה כשנולד אח"כ אבל באם נודע שהיתה נכפית מעיקרא שוב הוה מקח טעות דאדעתא דהכי לא נתקדשה וכמ"ש הגאון ר"י בר"מ בשו"ת הרא"ש שם ובאמת שמהראוי לומר אדעתא דהכי לא קדש אף שאח"כ אירע ואף שתלוי בדעת שניהם וכמ"ש התוס' כתובות דף מ"ז ז"א דהא כשהיא נכפה ג"כ כופין וא"כ שניה' הסכימו לזה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סימן ס"ז מ"ש בישוב קושית הח"ץ על הרא"ש גבי המירה אחות המשודך ע"ש ולפ"ז אף גט ל"צ אך נראה דמה אכפת לה שתתגרש בגט או שהוא יגרש בגט ולפ"ז עכ"פ לומר שלא יוכל לכופה לקבל הגט בזה שוב שייך לומר אדעתא דהכי לא קדשה ודו"ק היטב וא"כ בנכפית ודאי יכול לגרש בע"כ ודו"ק היטב והנה מעלתו הקשה דאיך יכול לכופה לקבל הגט הא אנסוה לקדש ל"מ מטעם דהוה תלוה לקנות וגם כאן הוה תלוה לקנות. ולא אמר כלום דמה קנתה בגט הא בגט כותבין אף על א"ה דא"צ רק שתקבל הגט אבל אינה קונית כלום ואף הכתובה א"צ ליתן לה כל שיכול לגרשה בע"כ כמ"ש הרא"ש וא"כ לא קנתה כלום ולדבריו יקשה איך מתגרשת בע"כ בכל מקום וז"ב גם מה שהקשה דאם התירו להכות עד שתצא נפשו אף שהמכה אחד מישראל עובר בלאו דלא יוסיף ויש חרם ע"ז כמבואר בח"מ סימן ת"כ ס"א ואפ"ה למגדר מלתא התירו לב"ד ליסר או בשוטים ולמה נחוש לחרגמ"ה ולא נתיר לק"מ דחמורים ד"ס יותר מד"ת ואם מקיל בחרגמ"ה יפרוץ גדרן של חכמים ויהי' נפקע חרמו וגם דהלאו דלא יוסיף בדידיה תלוי אם יתרצה לא יכה אותו ואיך נתיר חרגמ"ה וז"פ וברור ומה שהאריך אם בדיעבד שעבר וגרש אם יועיל כ"כ למעלה והארכתי בזה בתשובה דל"מ דגוף התקנה היתה כן והבאתי דברי הש"ג פ' חזקת שכ"כ בהדיא ע"ש.