שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קע״ז

איידי דאיירי בגט מעושה אכתוב פה מ"ש על מה שנשאלתי מברעזאן מהרב הגדול מוה' דוד מאיר פריש נ"י דיין ומו"ץ דשם בעש"ק פ' ויצא שנתרי"ד ואני רשמתי כעת מוש"ק הנ"ל יו"ד כסליו בדבר שאירע אחד נשא אשה ואחר החתונה הרגיש קצת שהיתה חולנית ושכבה במטה והקיאה דם וחשב כי דרך נשים לה ואח"כ ראה שהיתה נכפית ולפי דברי הבעל הודית לפניו שהיתה כן קודם החתונה וגם אמר הבעל שהרופא שהקיז לה דם אמר ליה אחר כך כי יש לה חולי הנ"ל ר"ל ושלחה לביתה ונשאר אצלו נדונייתא שלה וחפצים שלה אחר כך באתה האשה עם אחיה והלכו בערכאות וכאשר ראו כי לא הועילו שם נתרצתה על בוררים עפ"י דתוה"ק ובאופן זה תקבל ברצון גיטה וכן נעשה שקבלו ג' בוררים ופשרו אותם בק"ג א"ס ונתרצת כפי אשר יגזרו הפסק והיה הכל בקנין הפשרה והגט והוסיפו לה כפעם בפעם כדי שתתרצה בגט אח"כ הפצירו היא ואחיה שיסדר הגט מהר כדי שלא תרבה בהוצאות כי היה יום ה' אחר חצות וכאשר סדר הגט ונשתהה הכתיבה והחתימה חשש שמא היא חשכה קרע הגט כדי שלא יהיה מוקדם בלי שליח ובבקר הפציר הבעל ואמר כי בשעת הדחק מותר לסדר אפילו בע"ש ואולי תחזור בה אבל אשה ואחי' אמרו כי א"א לשאר שם על שבת כי שמא מפני ע"נ יארע לה החולי ר"ל ושמע לקולם ונסעו לביתם וכעת לא באה והתרה בה שיוכל לגרשה בע"כ ונתנה כתף סוררת ואינה רוצית לקבל גט עד שיתנו לה תרקב' דדינרי ועתה הבעל מתרעם כי על ידו נפסד ורוצה הבעל להתיר לו שיגרש בע"כ ומעלתו האריך למעניתו להתיר ושאל הסכמתי והנה מעלתו הביא דברי הש"ע אהע"ז סי' קי"ז סי"א ומה שהאריכו הח"מ והב"ש בזה והמהר"ם מלובלין והנו"ב השיב ע"ז במהד"ת סי' ק"ד והאריך בביאור דברי הרא"ש דלגרש בע"כ אינו רשאי רק לכוף אותה שתקבל גט זה רשאי לעשות אבל אם תעמוד במרדה א"י לגרש בע"כ והאריך בביאור הדברים ודפח"ח וגם בק"א בהפלאה סי' קי"ז שם כתב ג"כ כן בכוונת תשובת הרא"ש בקצרה ומעלתו כתב שבספר שו"ת מהגאון מטולטשין נדפס מחדש דוחה דברי הנו"ב והנה לא ידעתי שם הספר ולא ראיתי הספר וכתב שגם לשון הרמ"א שכתב ואין בזה תקנת רגמ"ה משמע ג"כ דיכול לגרשה בע"כ דאל"כ אדרבא משום דשייך תקנת רגמ"ה הוצרכו לכפותה והנה באמת שפשטת הענין נראה משו"ת הרא"ש שם דיכול לגרשה בע"כ ובאמת שמכל הרבנים שהסכימו בשו"ת הרא"ש שם מבואר דיכול לגרשה בע"כ כמ"ש הרב הגאון מוה' מרדכי בר"י ז"ל שאם יזרוק לה גט מי יבא אחר הדבר אשר כבר עשהו ומבואר דיכול לגרשה בע"כ וא"ל דבדיעבד מועיל אף לאחר חרגמ"ה דז"א דאף בדיעבד ל"מ הגט וכמ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ סימן ק"ב דגוף התקנה היה שלא יועיל הגט אף בדיעבד וכבר הארכתי בזה בתשובה על דברת הנו"ב מהד"ק סימן ע"ה באהע"ז הוא ואחוזת מרעיו הגאונים אם מועיל אם גרש ע"י שליח בע"כ וכתבתי דבחנם טרחו שהדבר מבואר דגוף התקנה היו שלא יועיל אף בדיעבד והארכתי בזה וגם משו"ת הגאון ר"מ בר"מ שם משמע ג"כ דיכול לגרשה בע"כ וכאשר הרגיש הנו"ב שם בעצמו ונדחק ליישב ובאמת שהר"י בר"מ שם הביא משאלתות שכתב רק שתקבל גט בע"כ הן אמת דלא זכיתי להבין דאפשר דהשאלתות לא חש לתקנת רגמ"ה וגם לא ידע מתקנת רגמ"ה רק מטעם שלא התנה כתב דאעפ"כ יכול לגרש בע"כ והא דנקט התנה משום רבותא דר"מ ע"ש וא"כ אין ראיה ועכ"פ נראה דמתירין לגרש בע"כ אך ביאור דברי הרא"ש נלפע"ד דבר חדש דהנה באשה שאינה בעלת מום אם רוצה למנוע ממנו עונתה כדי שתוכרח לקבל גט נחלקו המזרחי והב"ח והח"מ והב"ש לעיל סימן ע"ז ודעת המזרחי דיכול למנוע ממנה שכ"ו וכן הסכים זקני הב"ח אבל הח"מ חולק בזה ובאמת שלפענ"ד הדבר תלוי בזה דהנה באמת מה שמונע ממנה שכ"ו אינה מגרשה בע"כ רק שהיא ע"כ מתרצית כיון שהוא מונע ממנה כל החיובים שלו עליה וס"ל להמזרחי דכיון דמצד הדין הש"ס יוכל לגרשה בע"כ רק שרגמ"ה החרים שלא לגרש בע"כ אין בכלל רק גירושין בע"כ ולא מה שמונע ממנה שכ"ו והיא מתרצית אף שגם הרצון בע"כ כמ"ש הרמב"ם בענין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ורק שם ע"י שמצוה לשמוע דברי חכמים נתרצה בלב שלם אבל כאן אינה מתרצית רק דמ"מ לשון התקנה היה שלא לגרש בע"כ וכל שמתרצית אינו בכלל התקנה והח"מ ס"ל דאין הולכין אחר לשון רק אחר טעם התקנה שנתקן שלא יזלזל בבנות ישראל ויעליל עליהם וא"כ גם בה אם נימא דיכול למנוע ממנה שכ"ו ושוב לא תתקיים כוונת תקנה ובכל התקנה אין אנו הולכין אחר הלשון רק אחר הטעם של התקנה ועי' ביו"ד סימן רי"ח רי"ט ולכך ל"מ וע"ש בישועת יעקב בפי' הקצר שכתב שזקנינו הח"ץ ז"ל הסכים לדברי הח"מ וסתר פסק דין של אחד שפסק כהמזרחי ולפ"ז נלפע"ד דזה שכתב הרא"ש ואף את"ל שרגמ"ה השוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ והיינו שמצד הלשון שלא יגרש בע"כ כוון ג"כ לזה אבל עכ"פ יכול לכוף שתקבל הגט והיינו כיון דכופין אותה ודאי תתרצה וא"כ ממנ"פ אם תתרצה בלב שלם מה טוב ואם לא תתרצה בלב שלם כל שאומרת שמתרצית עכ"פ אין בזה תקנת רגמ"ה דרגמ"ה בלשונו לא אמר רק שלא יגרשה בע"כ וכאן הרי מגרשה ברצונה אף שגם הרצון הכרח הוא מ"מ אינו בכלל התקנה וטעם התקנה ודאי ל"ש דמצד הדין יכול לכופה כמו שכופין לאיש וא"כ באמת יכול לגרשה בע"כ ובאמת ל"ש לומר שמ"מ תהי' סרבנות דהא יוכל לכוף אותה עד שתצא נפשה ובודאי תתרצה וכמו שכתב מעלתו לתמוה על הנו"ב דהיכן משכחת לה שלא תתרצה ויפה הביא ראיה מהא דאמרו מלמדין אותה לומר לא בעינא והיינו ע"י כפייה וכמ"ש בשיטה שם וע"כ שבידינו לכופו עד שלא תרצה וה"ה דבידינו לכופה עד שתתרצה ומה נכבד בזה לשון הרמ"א שהגיה ואין בזה משום תקנת ר"ג והיינו שבזה שכופין לא נתבטל תקנת רגמ"ה דמצד הלשון אין רצון בכלל בע"כ ואף שגם הרצון אונס ומצד הדין יכולין לכופה וז"ב מאד.