שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן י״ז

(ב"ה לאחר מהתלמידים) אשר הקשיתי בהא דרצה לחדש בספר גינת וורדים כלל נ"ח דבכה"כ דלא כתב ביה אכילה א"צ כזית ולוקה אכ"ש כמ"ש המהריב"ל ומהרש"ל בשבועות דף כ"ג וע"ז הקשה דנעלם ממנו משנה מפורשת בערלה פ"ב מ"א ובמעילה דף י"ח דערלה וכה"כ מצטרפין ומטעם זה ור"ש אומר אין מצטרפין והיינו דא"צ לצרף דר"ש ס"ל כ"ש למכות ואם איתא אף לדידן א"צ לצרף בכה"כ והיא לכאורה תימא רבה ולחומר הנושא אמרתי דהכוונה שיצטרף שיתחייב בשביל ערלה וכמ"ש רש"י שם דף י"ב ע"ב ד"ה אבל לענין פיגול ונותר ועי' בתויו"ט שם דכתב דרב רוצה אם התרו בו משום נותר או משום פיגול דחייב אף שלא היה בו רק ח"ש וה"ה כאן דאם התרו בו משום ערלה אף שלא היה רק ח"ש מצטרף הכה"כ וגם אם התרו בו משום ערלה וכה"כ אפשר דמצטרפי ללקות שתים ואף שבפיגול ונותר אין חייב שתיים היינו שם משום דכל אחד הוה חצי שיעור אבל כאן דלכלאי הכרם הוה כ"ש למכות א"כ בכה"ג שהיה ערלה מותר בח"ש וכה"כ ח"ש א"כ אף שאכל הכה"כ רק ח"ש מ"מ מצטרף ולוקה על כלאי הכרם ועל ערלה וכמ"ש ובזה יש לכוין הא דכתב רש"י כלאי הכרם וערלה מצטרפין כדאמרינן גבי פיגול ונותר והוא משולל ביאור ולפמ"ש אתי שפיר דהכונה שיתחייב על ערלה שלזה צריך צירוף כה"כ ועי' בה"ג מ"ש בכוונת רש"י והנלפע"ד כתבתי. איברא דגוף הענין צ"ב בדבר דלוקין על כ"ש אם אכל כזית כמה ילקה ולא שייך מלקות על כ"ש וכמ"ש דהא כ"ש אין לו שיעור הן אמת דגם לר"ש דאמר כ"ש למכות ג"כ יש להסתפק איך ילקה על כ"ש ואיך יתרו העדים בו על כל כ"ש וכ"ש ואולי כל מה שלוקח בבת אחת לתוך פיו זה נדון בכ"ש וצ"ע אמנם בגוף הדבר דכ"כ אסיר בכ"ש הדבר מבואר בהיפך דהרי אמרו בפסחים דף מ"ד דממשרת ילפינן טעם כעיקר לכלאים והיינו כ"כ והרי לשיטת הפוסקים טעם כעיקר בעי כזית בכא"פ ועכ"פ כמעט לכל השיטות עכ"פ יש כ"ש בהטעם ואם איתא דבכ"כ חייב בכ"ש ל"ל טעם כעיקר ועי' בטור יו"ד סי' צ"ח והב"י שם וע"כ דבכה"כ צריך כזית וגם גוף דמיונו למהריב"ל ומהרש"ל המעיין יראה שהיא להיפך דהם כתבו כ"מ דח"ש אסור גם שלא כדרך הנאה אסור וגם ע"ז חולק המהרש"א ועי' מלמ"ל פ"ד משבועות אבל לא להיפך וגם מ"ש דמשום דלא כתב אכילה אף כ"ש חייב אינו מוכרח דמש"ה לא כתב לשון אכילה שיתחייב אף שלא כדרך אכילה אבל מ"מ בעי כזית ובזה נלפע"ד מ"ש השעה"מ פ"ד מיסודי התור' להקשות דמנ"ל דקאי על שלא כד"א דלמא קאי על שלא כד"ה ולפמ"ש א"ש דא"כ היה חייב אף אכ"ש דבהנאה ל"ש כזית כמ"ש ה"ה. שוב ראיתי שלימוד ערוך הוא בדברי רבינו פ"י ממ"א ה"ו דכה"כ חייב בכזית ועכ"מ שכתב מקורו מפסחים דף כ"ה ולא מצאתי וצ"ע והנה ראייתי שהבאתי מהא דבעי לומר טעם כעיקר בכה"כ אמר תלמידי הנ"ל דיש לדחות דטעם כעיקר שהיא בתערובות אף לר"ש דס"ל כ"ש למכות מ"מ בתערובות לא אמר וא"כ ה"ה בכה"כ לדידן דסגי בכ"ש מ"מ דוקא כשהיא בעין ואני אומר דמלבד דאין זה ברור וזה רק שיטת רבינו יקיר בתוס' ע"ז דף ס"ח והתוס' שם חלקו ע"ז אף גם דזה לר"ש דס"ל דכזית לא אמרו רק לקרבן מ"מ ל"ש לומר דלקי על חצי שיעור שאין בעין ונתבטל ומטעם שכתבו הפוסקים דכ"מ שלא שייך אחשבי' כל שהוא ע"י תערובות דאימא דאחשבי' להיתר אבל לדידן דבעינן כזית ורק דבכה"כ דלא כתב אכילה רצה התורה לחייבו אף בכ"ש מה נ"מ אם היא בתערובות או לא וז"ב כשמש. אחר זמן רב ראיתי ברמב"ם פ"י מה' מאכלות אסורות ה"ז כתב האוכל כזית מכלאי הכרם בין מן הירק בין מן הענבים לוקה מן התורה ושניהם מצטרפים זה עם זה הרי שפתיו ברור מללו דבעי כזית וצריך שיצטרף לשיעור כזית כה"כ וירק וראיתי פה כפר טריסקאוויטץ סמוך לדראהביטש שנת תרי"א י"ד תמוז שבספר למודי ד' להרב מו"ה יהודא הספרדי האריך דבכה"כ אף דהיתה לו שעת הכושר וא"א למילף מחלב אפ"ה לא אשתמיט אחד לומר שיהיה ח"ש מותר דלא שייך למילף מכל חלב ע"ש והנה זה היפך דברי הג"ו שחידש להיפך דבכה"ג יהי' ח"ש לוקה בכ"ש ועכ"פ קושית הלימודי ד' ודאי א"ש דעכ"פ כל דלא כתוב בלשון אכילה ניהו דלא חייבה בכ"ש מלקות עכ"פ מכלל כל אסורים יצא דחייב בכזית מלקות ואסור בכ"ש ודו"ק והנה בהא דאמרו בע"ז דף ס"ח שאור של חולין שנפל לתוך העיסה ויש בו כדי להחמיץ והחמיצה ואח"כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ אסור ור"ש מתיר ופירש רש"י משום שפגמוהו וקשה לי לפי מה שחידש הכרו"פ סי' פ"ו ס"ק ט"ו דבב"ח כל שכבר נעשה בב"ח ל"מ אף שנתן טעם לפגם דבב"ח אף שלכד"ה חייב ע"ש ולפ"ז ה"ה בכלאי הכרם אף שנתן בתוכו דבר מר שחייב ולמה יפטור כאן בכה"כ וכאן ל"ש לחלק כמו שחלק בב"ח דטרם שנעשה בב"ח פטור דזה דוקא שם דבעינן דרך בישול שיהיה בנו"ט אבל כה"כ דאף שלכדה"נ חייב א"כ מה בכך שהוא פגום והיא קושיא גדולה אמנם נראה דהרי לר"ש דס"ל בכ"ש אפי' שלא כדרך הנאה חייב כמ"ש המהרש"ל ומהרש"א בשבועות וצ"ל דנטל"פ יליף מקראי דנבלה דאינו ראוי לגר וא"כ כל שנטל"פ מותר ואף דהוה שלא כדה"נ מ"מ כל שאינו ראוי לגר לא הוה נבילה וכמ"ש הכו"פ שם בהדיא איברא דלפ"ז קשה הא דפריך הש"ס והא הכא דפגם מעיקרא היא ופליגא וקשה טובא לרבנן דר"ש מה קושיא מכה"כ הא שם אף שלא כדה"נ חייב וצ"ל דהקושיא קאי מתרומה אבל כה"כ מהראוי שיתחייב אף דהוה פגום דשלא כדה"נ חייב ובזה מיושב היטב מה דמשני שאני עיסה דראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות ופרש"י של תרומה והקשה אותי הרב החריף מוה' מאיר בר"מ למה פירש דוקא לתרומה דא"ל דחולין אסור משום תרומה בחולין ואינו משביח דז"א דא"כ בכה"כ מא"ל דאסור בכל וע"כ דעיקר הכוונה דעכ"פ הי' ראוי להשביח אם הי' מותר וא"כ גם כאן היא כן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת קשה טובא דמה בכך שמחמע בו כמה עיסות סוף סוף באותו עיסה נטל"פ וצ"ל דכיון דראוי להשביח שאר עיסות א"כ יש לו הנאה במה שמשביח בגודל הכמות כמ"ש הר"ן שאם הגדיל מדתו דמה שנפסד בפגם משביח בגודל מדתו וגם כאן הוא נהנה שיכול לחמע בו כמה עיסות ולפ"ז אם יהי' אסור לא הועיל בשבחו ולכך פירש בשל תרומה ומכה"כ לא קשה דשם אף שלא כדה"נ אסור וכמ"ש ור"ש לשיטתו דפוטר משום שאינו ראוי לגר וז"ב ודו"ק היטב.