שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קס״ג (ב׳)

מ"ש על דברת ריא"ז והמרדכי פרק המניח דמחלקין בין אם נתחייב לו מכבר לבין נתחייב לו אח"כ והובא בב"י וש"ך סי' פ"ו ס"ק א' וע"ז כתבת דיש ראי' לשיטה זו דמחלקין דאם הלוה השני נתחייב אח"כ ל"ש שדר"נ מהא דאמרו בפסחים דף ל"א ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא ב"ח דראובן וטריף מיני' דשמעון ופייסי' שמעון בזוזי דינא הוא דא"ל בני ראובן אנן מטלטלי שביק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדי וכו' ואח"כ מסיק הש"ס דאמר לה כי היכא דמשתעבדנא לאבוכון ה"נ משתעבדנא נמי לב"ח דאבוכון מדר"נ והקשו בתוס' גבי מטלטלי נמי נימא הכי וביאר המהרש"א דכוונתם דאף אם לא מגבי להו ארעא רק מטלטלי נימא דלא מקרי מטלטלי דיתמי כלל שהרי משועבדין הו' לי מחיי אבוהון בשביל שדר"נ וע"ז כתב מעלתו דכיון דע"כ ב"ח דראובן קדם שעבודו קודם שזקף שמעון המלוה בעד השדה דאל"כ היאך גובה מנכסים משועבדים אם כן על גוף החוב שזקף עליו במלוה אין לו לב"ח שעבודא דר"נ דהא נעשה מאוחר לחיובו שיש להב"ח על ראובן ורק משום מה בא משום הקרקע שמשועבדת לו שפיר יוכלו היתומים לומר אנן מטלטלי שביק אבון גבך וע"ז ליתא שיעבודא דר"נ ועל גוף הקרקע א"צ אנחנו לשלם לך דמטלטלי לא משתעבדי ומיושב קושית התוס' ע"כ תורף דבריך. הנה לכאורה גוף דברי התוס' והמהרש"א צ"ע דנראה דהם מפרשים דמש"ה כי מגבי להו ארעא חוזר וגובה מהם הוא משום דלוקח מה שפרע בשבילם לבע"ח של אביהם וא"י לומר לו מה לנו ולך דפרעת חוב של אבינו שלא מדעתינו ואין חייבים אנחנו לשלם וע"ז חידש הש"ס דיכול לומר אני הייתי מחויב לשלם לבע"ח דאבוכון מדר"נ א"כ פרעתי חוב של אביכם ומחוייבים אתם לי וע"ז הקשו התוס' דא"כ מטלטלי נמי למה לא יאמר להם החזירו לי מה שפרעתי בשביל אביכם והתורה חייבני לשלם והם מחוייבים לשלם מנכסי אביהם וע"ז כתבו התוס' דבמטלטלי ל"ש זאת דלאו בת שיעבוד הוא דאם מכרם או משכנם לא יוכל לגבות וא"כ יוכלו היתומים לטעון מה לנו במה שפרעת חוב אבינו הו"ל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו ואנן מטלטלין שבוק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לא משתעבד א"כ אנחנו אין חייבין לשלם בשביל שפרעת חוב אבינו שלא מדעת אבינו ודעתינו ולפ"ז יש מקום לדבריך דאף להס"ד לא היה מחויב לשלם משום שיעבודא דר"נ דהא לא נתחייב בחוב מאוחר לשלם וא"כ הוה כאלו פרע חובם שלא מדעתם אבל לפ"ז אין מקום לדבריך דא"כ גם אם יסלק להם בקרקע כל דל"ש שעבודא דר"נ בחוב מאוחר יוכלו הם לטעון מה לנו ולך שפרעת חוב של אבינו שלא מדעת אבינו ודעתינו וע"כ דשייך שעבודא דר"נ וא"כ כדין פרע לב"ח דאביהם ולכך כשפרע להיתומים בקרקע חוזר וגובה מהם דא"ל פרעתי לחוב של אביכם ואתם משועבדים לי ואף דמטלטלי דיתמו לא משתעבדי הרי יש לכם קרקע אביכם וחייבים אתם לשלם איברא דלפ"ז יקשה דא"כ מוכח משם להיפך דע"כ שייך שעבודא דר"נ אף בחוב מאוחר אמנם באמת אחר העיון אין ראיה דהרי רש"י פירש בע"א דלכך חוזר וגובה מהם דא"ל כי היכא דמשתעבדנא לאבוכון משתעבדא ליה לב"ח דאבוכון מדר"נ והו"ל כמו שחייב לו ואני גובה מכח שדר"נ וא"כ אין מקום לכל דבריך דכאן ודאי שייך שבדר"נ דבא ביחד וכמ"ש למטה להוכיח מזה דכל דבא ביחד בודאי מודים כ"ע דשייך שעבודא דר"נ וא"כ ה"ה בזה ובאמת שגם ע"ז קשה דעכ"פ גם במטלטלי שייך שעבודא דר"נ וצ"ל דבמטלטלי ל"ש שיעבודא דר"נ דלאו בת שעבוד הוא ול"ש שעבודא דר"נ אלא שבאמת אנן קי"ל דשבדר"נ שייך אף במטלטלי וצ"ל דאף דשדר"נ שייך אף במטלטלי היינו מיניה דידיה לא יכול לומר לאו בע"ד דידי את אבל ביתמי ל"ש זאת וכמ"ש המהרש"א לפי דרכו דכיון שאם היה מוכרם לא היה גובה מהם א"כ לגבי יתומים הוה כאלו מכרם וכ"כ המהרש"א לפי דרכם של התוס' ע"ש וה"ה בזה ולפע"ד יש לתת טעם בזה דהנה ענין שעבודא דר"נ לכאורה צ"ב דטעמא מאי אמרה תורה שיהיה משועבד לב"ח של מלוה שלו ולמה לא יוכל לומר לאו בע"ד דידי את וממי שלויתי לזה אשלם אך נראה דבר חדש דהנה אנן קי"ל דזה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום א"כ זה השני נתחייב לשלם ומ"ל שישלם לב"ח שלו או לב"ח של מלוה שלו וזה נהנה מזה שפיר אמרה תורה שזה משועבד לב"ח של מלוה שלו ומוציאין מזה ונותנין לזה וכופין על מדת סדום ובזה נראה דצדקו דברי הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ה' שהאריך דשעבודא דר"נ אפילו ביש לו נכסים לזה ורק במגיע לו פסידא ל"ש שעבודא דר"נ ולפמ"ש הדבר מבואר בטעמו דכל שיש לו פסידא א"כ הו"ל זה חסר א"כ מה לו בכך שזה נהנה זה אסור לו להנות בחסרונו של זה ובכה"ג לא חייבה התורה וז"ב מאוד ולפ"ז בשלמא לגבי אביהן שייך שעבודא דר"נ אף במטלטלי דמ"מ מאי אפסדי' והא מחויב לשלם אף מגלימא דעל כתפיה אבל היתומים שהם לא לוו רק שמחויבים לשלם עבור אביהם ממה שירשו מאביהם א"כ כל שמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשלם ממנו שוב אין לך פסידא גדולה מזו ול"ש זה נהנה ולא לא חסר דהרי חסרו ולכך מגבי להם קרקע דשוב הו"ל כירשו קרקע מאביהם ושייך שעדר"נ כנלפע"ד ומ"ש על דברת המרדכי להוכיח דל"ש שדר"נ בחוב מאוחר מהא דאמרו בב"ק דף ל"ג זאת אומרת המזיק שעבודו של חברו פטור וקשה כיון דזה חפר בורות שיחין בשדה של חברו ממילא נתחייב לשלם עכ"פ לבעל השדה א"כ שוב נתחייב לשלם לאותו שיש לו שעבוד על השדה מכח דר"נ ומזה הוכיח המרדכי דל"ש שדר"נ בחוב מאוחר וע"ז כתבת דאין ראיה משם דבאמת כל הטעם דחייב לשלם בחוב מאוחר אף דע"ז החוב לא סמך דעתו של המלוה הראשון מ"מ הו"ל כאילו לוה זה לזה קרנו של זה המלוה הראשון ולפ"ז זהו שייך בהלואה דאמרינן דאף דזה לוה מקודם א"כ לא נתחייב לזה המלוה השני מ"מ כל שיגבה האמצעי מהלוה יחזור המלוה השני לגבות ממנו הו"ל כקרנו של זה ולפ"ז זהו בהלואה אבל במזיק שעבודו של חבירו א"י לחייבו דהרי באמת זה המזיק לא לוה שום דבר ולא בא קרנו של זה לידו ורק דהחיוב הוא על שהזיק א"כ אותו החיוב לא שייך רק למי שהשדה שלו אבל לב"ח של זה הרי לא הזיקו רק שעבודו ומזיק שעבודו פטור וא"כ אף את"ל דבעלמא גם בחוב מאוחר שייך שדר"נ מ"מ במזיק ל"ש הנה לכאורה יפה טענת אבל אחר העיון אין בדבריך ממש דמ"ש דזה לא לוה מזה רק שהזיקו אין זה טענה דניהו דלא לוה אנן אמרינן דכל שנתחייב זה לשלם לבעל השדה א"כ כשיגבה בעל השדה ממנו יוציא בע"ח של בעל השדה ממנו הו"ל כאילו קרנו של זה ביד זה הלוה שני והרי להיפך אם נתחייב הלוה השני למלוה שלו מקודם ואח"כ לוה לזה המלוה אמרינן דכל שהלה יוציא מיד הלוה השני וחזר הלה לגבות ממנו הו"ל מה שביד לוה השני כקרנו של ראובן ועיין בסמ"ע ס"ק א' וה"ה להיפך במזיק שיעבודו אף שזה מאוחר וגם לא לוה ממנו עכ"פ יש לו להב"ח של בעל השדה ביד זה המזיק קרנו דהא צריך לשלם לבעל השדה וממילא שייך לזה וז"ב ופשוט לפע"ד. ולפמ"ש בטעמו של שדר"נ דמשום זה נהנה וזה לא חסר א"כ בודאי אין נ"מ בין מזיק למלוה דס"ס מה נ"מ לזה אם משלם לזה או לזה וזה נהנה ולמה לא יתחייב ודו"ק. והנה בהך דמזיק שעבודו של חברו יש לי מקום עיון היכא דעשה זה אפותיקי מפורש שא"ל לא יהיה שעבודך רק על אותן נכסי והלך אחד והזיק לו שעבודו כגון שחפר בו אם נתחייב לשלם לבעל השדה דהמזיק יוכל לטעון מה לי ולך הא זה א"י לגבות משאר נכסיך דעשית לו אפותיקי מפורש וא"כ הזקתי רק לו ולא לך וא"כ אתה מה לך עלי והנראה בזה דכיון דקי"ל בחו"מ סי' קי"ז דאף באפותיקי מפרש מצי לסלוקי ליה בזוזי א"כ יכול בעל השדה לטעון אני הייתי מסלקו במעות א"כ עשית לי היזק וגם יוכל באמת לתת לו מעות ולקחת לו דמי ההיזק דזה יוכל לומר לו הפסדת זאת במה שעשית לך אפותיקו איברא דיש לומר לו לדידי שוה לי ולא תסלקני במעות רק כפי שיעור חובי ועיין סי' קט"ו ובסי' ע"ב אבל עכ"פ זה הלוה יכול לומר אני אסלק לו במעות וא"כ הפסדת אותי ובזה מיושב היטב דברי רבינו ירוחם שהביא הש"ך בסי' שפ"ו ס"ק י"ב דעכ"פ שדר"נ ל"ש בזה דלהב"ח של בעל השדה בודאי לא נתחייב באפותיקו מפורש והמעיין יראה שהדברים מכוונים דר"י מיירי בהדיא אם הב"ח גובה מהמזיק דזה ע"כ משום דר"נ ולכך באפותיקו מפורש ל"ש זאת והארכתי בזה. אמנם עד בשחק נאמן שמצאתי בקצה"ח שם שהעיר בזה ואף שיש לי עוד הרבה דברים בזה אלא לפי שעיקרן של דברים מצאתי שם שוב איני מאריך והמעיין יראה. ומה שהקשית בהא דאמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה והקשו הקדמונים הא שייך שדר"נ וכתב הש"ך בסי' פ"ו ס"ק י"א דהו"ל כאלו פרעה להנחבל ונתנה לו בעד חובו הכתובה ושוב יוכל למחול והתומים דחה זאת דמיד שמחלה נתעורר חיוב חדש ועדיין קשה וע"כ כתב מעלתו דלפמ"ש הי"מ בתוס' כתובות דף י"ט דע"כ לא יוכל למחול רק במוכר שט"ח דזה החוב קדם אצלו ושפיר יוכל למחול אף דמכרה לאחר ושייך שעבודא דר"נ אבל כל ששיעבודא דר"נ קדים א"י למחול ולפ"ז בחוב מאוחר יוכל למחול וא"כ שפיר אמרו דכל לגבי בעלה ודאי מחלה דחוב כתובתה קדים טרם שנשתעבד בדר"נ וע"ז הקשיתי דאכתי תקשה דהיאך תוכל למחול והרי התוס' הקשו דאסור לשהות עם אשתו בלי כתובה וכתבו דיכתוב לה כתובה מחדש ולפ"ז כיון דיכתוב לה כתובה מחדש שוב יקשה דיכול הבע"ח לגבות אותו כתובה דלא הוה כנפרע במה שמכרה לו כתובה הראשונה דהא כל שמחלה נתעורר חיוב חדש וא"ל דאכתי תמחול שנית דז"א אותה כתובה שוב בא אחר שדר"נ ושוב א"י למחול באמת שקושיא גדולה היא ומושכלת לפעד"נ דזה לא מקרי חיוב חדש דכיון שאסור לשהות עם אשתו בלי כתובה א"כ עיקר החיוב בא ע"י שמחלה לו חיוב הראשון א"כ יכולה למחול גם אח"כ דמ"מ חיוב הכתובה בא מחמת שנשאה וזה בא קודם שנשתעבד בשדר"נ ודו"ק.