שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קנ״ג

ראיתי ונתון על לבי בדיני כתמים ששיטת הרמב"ם דעל בשרה א"צ כגריס וכתב הה"מ דהוא מפרש דעל בשרה ספק טמא ספק טהור טהור דהיינו כשאין בו כשיעור גריס והוה ספק אי מגופא אתי או מעלמא אתי ולכאורה הדבר צ"ב דמה ראה על ככה וכל הפוסקים חולקים ע"ז כמ"ש הראב"ד והה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א ועיין בטוש"ע סימן ק"ץ. והנה טרם יהי' כל שיח אמרתי לברר אם שייך בכתמים ספק טומאה ברה"ר דיהיה טהור ומקור הספק דהנה התוס' בסוטה דף כ"ח כתבו דבנדה ל"ש ספק טומאה ברה"ר אלא היכא דהספק הי' יכול להיות גלויה לכל אבל כאן מקום המקור מקום סתר הוא ול"ש ביה ספק טומאה ברה"ר ע"ש ולפ"ז זהו דוקא לענין ראיות נדה דאין הספק אלא אם ראתה מהמקור א"כ מקום המקור מקום ספק הוא אבל בכתמים דהספק הוא שמא מעלמא אתי ואם כן הו"ל ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור וגם אפשר להתברר דהרי תולה במה שיכולה לתלות ולפעמים יוכל להתברר דהדם בא מעלמא דבשלמא אם הספק הוא על מעל"ע א"כ אין הספק רק מתי ראתה אבל ע"כ מן המקור קאתי א"כ מקום המקור מקום התר הוא אבל כאן הספק הוא דשמא מעלמא קאתי א"כ הו"ל ספק טומאה ברה"ר איברא דהנו"ב מהד"ת סימן ק"כ כתב דלענין איסור ל"ש לחלק בין רה"ר ליחיד אף שלענין הטומאה מחלקינן בין רה"י לרה"ר לענין צד איסור נדות לא מחלקינן מ"ש שהאריך בזה ובחידושי למס' נדה קבעתי בזה מסמרים והבאתי דברי התוס' בב"ק דף י"א שכתבו דלענין איסור ל"ש זאת וע"ש במהר"מ שיף אבל כוונתם פשוט דלענין איסור ל"ש לחלק בין רה"ר לרה"י והרבה הארכתי בזה ולפ"ז גם התם לענין איסור לבעלה ל"ש לחלק בין רה"ר ליחיד ובכ"מ ספיקא אסור אך עדיין קשה דהרי שיטת הגאונים הובא בספר בעל הנפש להראב"ד ז"ל דכתמים לא נאמרו רק לטהרות ולא לבעלה ואנן לא קי"ל כן ובתשובה בארתי הדברים באורך ולפ"ז עכ"פ מה דנאסרה לבעלה הוא רק מכח דמטמאה טהרות המשיכו האיסור גם על בעלה וא"כ שוב ברה"ר הו"ל ספק טומאה ברה"ר דטהור וממילא גם לבעלה ל"ש זאת וצ"ל כיון דבשוק של טבחים לא עברה ובדם צפור לא נתעסקה ע"כ מגופה קאתי ולא הוה ספק כלל וכל שאין לה במה לתלותו א"כ גזרו חז"ל ועשוהו כודאי ולכאורה רציתי לומר דכיון דעל גופה נמצא שייך לומר כנכ"ה ומה"ת לתלות מעלמא וכבר נודע מ"ש הרמב"ן והנמוק"י גבי ענבי דמצנעי דבמקומו ממש לא מועיל אף רוב ובכה"ג קרוב עדיף מרוב ולפ"ז נ"ל דזה סברת הרמב"ם דאם נמצא על גופה ממש דהיינו על בשרה אם כן הו"ל במקומו ממש שייך לומר דודאי מגופה ולא תלינן דמעלמא אף שיש לה לתלות במאכולת דאמרי' כנכ"ה משא"כ בנמצא על חלוקה דעכ"פ אינו במקומו ממש אף דקרוב הוא לבא ממקורה יותר מרובא דעלמא אזלינן בתר רובא דמעלמא טפי מקורבא וז"ב לפענ"ד ובזה נלפע"ד במה שהקשו כלם והא כיון דלא ארגשה אינו רק ספק דרבנן ולקולא ולמה החמירו בכתמים ולפמ"ש י"ל דבאמת קרוב הדבר שמגופה קאתי רק דרוב וקרוב רובא עדיף ולפ"ז כל שנמצא על גופה ממש הו"ל כמקומו ממש ותלינן דמגופה קאתי ובזה ודאי קרוב עדיף ולא תלינן במאכולת ובזה נלפע"ד הא דבעי ר' ירמיה כשיר כשירה מהו טפין טפין מהו ופירש הרמב"ם דהאבעיא אי דרך לראות בכה"ג דלענין שיעור הא על בשרה לא בעי כשיעור וכ"כ הרמב"ם ובש"ע ס"ט העתיקו כתם הנמצא על בשרה שהוא ארוך כרצועה או עגול או שהיו טפין טפין וכו' הואיל והוא כנגד בית התורפה טמאה ואין אומרים אלו היה נטף מן הגוף לא היה כזה והיינו משום דבאמת הא דעל בשרה לא בעי כשיעור הוא משום דהוה קרוב במקומו שייך כנכ"ה ולפ"ז כל דאין דרכה לראות בכה"ג ה"א דעכ"פ אינו קרוב המצוי וא"כ הרוב עדיף ועיין ב"ב דף כ"ד דאמרו מצוי קאמרת ולפ"ז ה"א דכל שעכ"פ אינו מצוי לראות בכה"ג שוב לא תטמא וע"ז כתב דמ"מ טמאה דאף דאינו מצוי עכ"פ במקומה ממש הוא ובזה אזלינן בתר קרוב וחזקה דכנכ"ה אף שאינו מצוי כ"כ ודו"ק.