בשנת תרי"ז ה' תצא ז' אלול היה אצלי הרב החריף מו"ה פנחס ב"ש מבערזאן וכה הראני מ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ג ממעשר שני משנה י"א שכתב דגבי צבי הלקוח בכסף מע"ש אף שנטמא מודה ר"י דמותר לפדות לפי שבהיותו חי אין לו רחוק מקום כי יכול להוליכו לאיזה מקום שירצה והיא תמוה דמנ"ל זאת וגם מה הכוונה בזה ואדרבא כל שאין לו רחוק מקום בודאי אינו נפדה והיא תמיה עצומה ואמרתי לפום רהיטא שהכוונה דזה אין שייך בדין ריחוק מקום כי דין ריחוק מקום אינו רק בפירות שאין מקום רק להוליכם על עגלות אבל הצבי יכול להוליכו לאיזה מקום שירצה ול"ד לבהמה שראוי לקרבן ולפיכך אינו בדין שיחלל על כסף שני אבל צבי יכול להוליכו לאיזה מקום שירצה כי אינו עומד להקרבה וכל שאינו בגדר ריחוק מקום לכך שוב מותר לחלל על כסף שני ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קנ״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.