שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״נ

בשנת תבר"ך ד' מצורע ב' ניסן הקשה אותי הרב המופלג מוה' זלמן לארבאבאהם נכד הגאון מליסא ז"ל במ"ש התוס' בב"ק דף ע"ט ד"ה תקנו דממה שנתחייב אמשיכת השומר ש"מ דמכירה גמורה הוא שאם היה יכול לחזור בו לא היה מתחייב אמשיכת השומר וע"ז הקשה לדעת דמ"ט בדבר הא התוס' פירשו בד"ה נתנו דקאי אגנב שנתנו לבכורות בנו או לשומר והקשו הא אין שליח לדבר עבירה וכתבו דמיירי דלא ידע שהוא גנוב וא"כ לא גרע השומר משליח דעלמא שנתחייב ע"י הוצאת השליח והגבהתו ולמה לא יתחייב הגנב במשיכת השומר אף שיכול לחזור בו ונתעצם מאוד בזה ולפענ"ד הדברים פשוטים דכיון דמיירי דהשליח לא ידע שהוא גנוב וקסבר שהוא שלו אם כן לא נתכוין השליח שיקנה ע"י הוצאתו והגבהתו ומי הקנה אותן הבעה"ב בודאי לא התכוין להקנות לו והגנב לא מצי להקנות לו דא"ש ואינו ברשותו ואם כן לא מצי הגנב להתחייב והגנב בעצמו התורה חייבתו בהגבהתו כיון שנתכוין להוציאו אף שאינו שלו ואינו ברשותו התורה חייבתו באונסין אבל שיתחייב ע"י שליחו לא מצינו וע"כ לא מתחייב כי אם ע"י שנעשה שומר ונתכוין שיהיה שלו שיתחייב בשמירתו ואם כן נתכוין לקנותו ועל זה מהני הקנאת הגנב שיהיה נעשה שומר שהרי התורה חייבתו באונסין ואם כן שוב שפיר כתבו דכל שיכול לחזור בו לא נתחייב עדיין במשיכתו וז"ב כשמש בכוונת התוס' ועיין בת"ח מ"ש על דברת התוס' ע"ש.