שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ט״ו (ב׳)

תשובה על דברת הרב החריף וכעת הרב הגאון המפורסם מוה' יצחק שמעלקיס ני'. ראיתי דברתך אשר השבת להתלמיד החשוב כמר סענדיר ני' ואמרתי ללקוט איזה גרגרים בראש אמיר ולחוות דעתי הנה הבאת דברי הר"ש פ"י דתרומות משנ' א' שמביא הירושלמי וז"ל ולא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן אף הכא מזיד בתרומה ושוגג בחומשה יתרו בו וילקה ויביא חומשה אר"א גזה"כ ואיש כי יאכל קדש בשגגה שתהא כל אכילה בשוגג ופירש הר"ש מזיד בחלב ושוגג בקרבן פלוגתא בריש כלל גדול דר' יוחנן אמר כגון ששגג בכרת אף שהזיד בלאו ור"ל אמר עד שישגוג בלאו וכרת ור"ז דירושלמי כאביי דאמר התם דאר"י בתרומה דאינו חייב עד שישגוג בלאו שבה ולא מטעמא דר"ז קא"ל ורבא אמר מנחה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן עכ"ל וע"ז תמה מע"ל דבש"ס דילן בשבת דף ס"ט אמרינן דרבנן דמונבז ס"ל דשגגת קרבן ל"ש שגגה הרי שגג בכרת מקרי שגגה אף שהזיד בלאו לר"י וא"כ אף דהירושלמי חולק בזה אבל הר"ש לא הו"ל להביאו בפשיטות דשוגג בקרבן הו"ל שוגג ובאמת שזה תימה רבה ולפענ"ד נראה דהנה הרמב"ם פ"ב משגגות ה"ב כתב ששגגת קרבן אינה שגגה בעבירות אלו שחייבין עליהם כרת וביאר הלח"מ דאלו בעבירות שבועות בטוי שאינו רק בלאו שגגת קרבן שמה שגגה וכדאמרו בשבת שם ודלא כאביי ע"ש ולפ"ז הרי אמרו במכות דף י"ג ע"ב דר"ע ס"ל דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם בפ' ח"י מסנהדרין ה"א וע"ש במל"מ ולפ"ז לרחב"ג במכות דף כ"ז דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם ע"ש ולדעתי אף דלא קי"ל כן היינו בהזיד בכרת אבל כל ששגג בכרת ונלקה אפשר דכ"ע מודו דנפטר מידי כריתתו וא"כ כל ששגג בכרת אף ששגג בקרבן הוה שגגה דהא בלאו הוה שגגת קרבן שמה שגגה וכמו כן במזיד בתרומה מיירי ג"כ בכה"ג שהזיד בתרומה אבל סבור שאינו חייב מיתה רק בלאו ושגג בקרבן דהוה שגגה כנלפענ"ד וידעתי שיש לדחו' דשם בשבועת בטוי מיירי רק בלאו בלבד וכאן באמת חייב כרת או מיתה רק שהמלקות פוטרן מ"מ הסברא נכונה ואפשר דהוה שגגה ואדרבא הוה שגגה בתרומה ובכרת ובקרבן ובודאי הוה שגגה כנלפע"ד ובאמת המפרש בירושלמי הרגיש בדברי הירושלמי שהיא שלא כש"ס דילן ע"ש במהר"א פולדא אך באמת תקשה על הר"ש שלא הרגיש בזה ולפענ"ד מ"ש נכון בסברא ומה שנסתפק לר"ש דס"ל כ"ש למכות וחייב מלקות בכל איסורי תורה איך הדין באוכל או נהנה בכ"ש מן ההקדש אם חייב אף שאין בו כזית או שו"פ ומקור הספק היא דאף דבכל איסורים סובר ר"ש דכ"ש למכות מ"מ בהקדש בעי שיהנה בשו"פ א"כ ל"ש אחשביה דהא מ"מ לא מקרי שו"פ והוא כעין מ"ש הר"ן דלא יוכל לומר לדידי שוה לי כל שאינו שו"פ וה"ה בזה איך ילקה בכל שהוא הא בעינן שוה פרוטה והנה לפי דבריו יהיה חילוק לר"ש בין מעילה לשאר איסור דבשאר איסורים בכ"ש ובהקדש צריך שיהיה שוה פרוטה לר"ש דל"ש אחשביה ולפענ"ד הדבר ברור שכן הוא דהנה במעילה יש בשוגג קרבן וחומש ובמזיד לוקה והנה בשוגג בודאי ל"ש מעילה רק בשו"פ דל"ש אחשביה בשוגג כדאמר ר"ש בעצמו לא אמרו כזית אלא לענין קרבן א"כ ממילא גם מעילה במזיד א"א רק במקום ששייך מעילה בשוגג ובשלמא כל איסורים שפיר לוקה בכ"ש דלא אמרו כזית אלא לענין קרבן והיינו בשגגת כרת כפירש"י והיינו במקום דל"ש האיסור במזיד כמו בשוגג אבל לענין מעילה איך אפשר דבמזיד מעל בפחות משו"פ ובשוגג לא מעל רק בשו"פ דבשלמא כזית היא שיעור אכילה דקרא רק דבמזיד אחשביה אף בפחות מזה אבל לענין שוה פרוטה מה שייך הענין באחשביה סוף סוף ענין מעילה ל"ש רק בשו"פ דאם אינו שו"פ ל"ש שמוציא מהקדש לחולין דכל פחות מכשיעור לא חשיב שינוי ועדיין במקומה עומד ובלא"ה הא בעינן שיהנה ויפגום בשו"פ וא"כ ניהו דאחשביה ונהנה אבל ההקדש מ"מ לא נפגם כל שאינו שוה פרוטה שוב ראיתי שגם מע"ל הרגיש בזה דבעינן שיפגום בשו"פ וכאן לא פגם אך העיקר נראה דל"ש שינוי בדבר שהוא פחות משו"פ לא נשתנה הענין מכמו' שהי' ועי' במס' מעיל' דף ה' ר"ש ס"ל דמן הקדש להקדש כיון שהוצי' מעל ובפחות משוה פרוטה ל"ש שהוציא מהקדש לקדש וא"ל דבשוגג מיירי ובשוגג ודאי בעי שיהנה בשוה פרוטה דל"ש אחשביה דז"א דכל דבעי שוה פרוטה לא אשתני כלל ול"ש ענין מעילה ה"ה במזיד דלא שייך לחלק בענין מעילה בין שוגג למזיד דבשלמא בענין כשיעור שפיר מחלק ר"ש בין שוגג למזיד דבשוגג בעי כזית ובמזיד שייך אחשביה והרי עכ"פ חצי שיעור אסור מן התורה אבל שלא יהי' שייך ענין מעילה בפחות משו"פ ובמזיד יהי' ענין מעילה זה לא מצינו מיהו יש לדחות דהר"י קורקוס והכ"מ פ"ב ממעילה ט"ז נסתפקו אי שייך מעילה בפחות משו"פ והמל"מ הסכים שם דעכ"פ מועלין ואיסורא איכא עכ"פ וא"כ שוב יש לחלק בין שוגג למזיד ועי' רמב"ם פ"ז ממעילה ה"ח דהמועל בפחות משו"פ בין בזדון בין בשגגה משלם את הקרן ואינו חייב חומש ולא קרבן ויראה לי שאינו לוקה על פחות משוה פרוטה אם הי' מזיד ולכאורה תימא דמה קמ"ל רבינו דאינו לוקה הא בח"ש בכ"מ אינו לוקה אמנם נראה דכוונתו כיון דבמזיד אף בשו"פ אין משלם חומש רק הקרן ולוקה וא"כ כל דלגבי הקדש חייב בהשבון שוב הוה כמו שוה פרוטה דמה נ"מ הרי מעל דהא חייב בהשבון ולזה כתב רבינו דמ"מ ל"ש ענין מעילה דלא הוציא מרשות לרשות נהי דאמר רחמנא לשלם להקדש היינו דלגבי הקדש אין נ"מ בין פחות משוה פרוטה לשוה פרוטה דמי איכא חשיבות קמי שמיא כעין דאמרו שבועות דף ט"ו אבל מ"מ ענין מעילה לא שייך בזה ולפ"ז ה"ה לר"ש ניהו דחייב בכ"ש אבל ענין מעילה ל"ש רק בכשיעור פרוטה וז"ב. וראיה ברורה לפענ"ד דאם נאמר לר"ש אם נהנה בכ"ש מעל במזיד א"כ יקשה לדידי' למאי אתא קרא ואשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ כדאמרו בב"מ דף נ"ו ות"ל דשייך בו מעילה ופשיטא דמשלם וא"ל דקאי על שוגג דבשוגג ודאי לא מעל רק בשו"פ ומ"מ צריך לשלם הקרן עכ"פ דז"א דהא פשטא דקרא במזיד מיירי וע"כ דגם ר"ש מודה בזה דאינו מועיל רק בשו"פ וז"ב ועי' רמב"ם בפ"א ממעילה ה"ג דלמד אזהרה דמעילה מלא תוכל לאכול בשעריך ועי' מל"מ שביאר באורך דכל שאין בו שו"פ ול"ש מעילה בשוגג אף אזהרת מעילה דהיינו במזיד ל"ש בזה ע"ש ואני מוסיף דהרי ר"ש לימד הך דלא תוכל לאכול בשעריך אזהרה למעילה כדאמרו במכות דף י"ז ולר"ש ודאי דאין חילוק בין הנאה לאכילה דהוא ס"ל בכ"ש וע"כ דלא מעל רק בשו"פ א"כ ממילא גם לדידן הדין אמת כן ויתישב בזה קושית המל"מ ודו"ק ולפענ"ד ראי' ברורה לזה מהא דאמרו בשבועות דף ל"ד דר"ש ממעילה גמר לה ומשום דהנך נפישין וקשה הא שאני מעילה דהקדש לר"ש חייב בכ"ש אבל שבועות עדות ודאי אינו רק בשו"פ שיש בו כפירת ממון וע"כ דלר"ש ג"כ במעילה בעי כפירת ממון וע"ש דאמר הנך נפישין ולפמ"ש גם הנך דהדיוט שוים בשוה דבעי שו"פ עכ"פ וז"ב ומה שיש להסתפק לדידן דחצי שיעור אסור מן התורה וא"כ גם במעילה אסור בפחות משו"פ כמ"ש המל"מ בפ"ב ממעילה א"כ איך הדין לר"ע דס"ל דיש מעילה אף בדבר שיהי' לזמן מרובה כל שלא נפגם כעת שייך מעילה וע"ש גבי לביש מציעא ברש"י ובתוס' א"כ חצי שיעור דהטעם דחזי לאצטרופי וכאן ל"ש חזי לאצטרופי דכעת אין בו פגם והפרמ"ג נסתפק בסי' ס"ב בענין ח"ש אם הכוונה שחזי כעת להצטרף או שהכוונה שמצטרף אח"כ ע"ש וכמדומה שכבר נתעוררתי בזה בתשובה לענין בגדי כהונה מועלין בהם וע"כ דברי מעטים ועכ"פ לענ"ד הדין ברור דל"ש בזה כ"ש אף לר"ש והנה ראיתי בתוך דבריו עוד הערה אחת בענין כ"ש למכות דהוא מטעם דאחשביה ולכך בשוגג לא חייבין בכזית וכמ"ש הריטב"א במכות דף ט"ז דלא אחשבי' כיון דהי' בשוגג והיינו אף דאכלי' ואחשביה י"ל דכל דלא ידע שהוא איסור ל"ש אחשביה דדוקא בידע שהוא איסור ואפ"ה אכליה מוכח דאחשבי' ולפ"ז איך הדין אם אכל כל השיעור דאז לא ניכר דאחשביה להכ"ש דדלמא לא אחשביה לזה רק בשביל דרוצה לאכול כולו לכך אכלי' באיסור אבל הח"ש לא אחשבי' ובזה האריך שזה שלא כדעת כל אחרונים וגם מצא לזה סתירה בש"ס בהך דהיתר מצטרף לאיסור במעילה דף י"ח ובנזיר דף ג' והגה באמת שאי אפשר לומר כן דלפי זה גם לדידן דח"ש אסור מן התורה והוא גם כן מטעם דאחשבי' כמ"ש זקני הח"ץ ז"ל סי' פ"ו יהיה לפ"ז בכ"ש דוקא אבל אם אכל כל השיעור שוב לא יאסר החצי שיעור שכבר נאסר לפי זה מבואר להיפוך בשבועות דף כ"ג דפריך ואמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא ומשני ר"י בכולל דברים המותרים עם דברים אסורים ור"ל אמר דלא משכחת לה אלא א' במפרש חצי שיעור והקשו התוס' הא לר"י חצי שיעור אסור מן התורה ואם כן לימא דלכך לא אמר ר"י כר"ל ולפמ"ש א"ש דבאמת על חצי שיעור חל השבועה דהו"ל כולל ח"ש המותר עם האיסור ואין לך כולל יותר מזה וע"כ דכל שאוכל חצי שיעור נאסר במה נפקע לאיסור אח"כ בכשאוכל אח"כ הח"ש האחר סוף סוף כל משהו ומשהו נאסר ואין שייך לומר דכל משהו ומשהו עד שיגיע כשיעור יהי' מותר וכשיגיע לכשיעור יפקע האיסור שהיה ולא מצינו לאיסור שיהיה חוזר להיתר וז"ב ופשוט וממילא לר"ש ג"כ כן הוא וראיה ברורה לזה דהרי אמרו שם בשלמא לר"ל מש"ה פטר ר"ש דר"ש ס"ל כ"ש למכות אלא לר"י מ"ט דר"ש דפטר הא הו"ל כולל ומשני דר"ש לית ליה כולל וקשה להס"ד דר"ש אית ליה כולל אם כן שוב היה לו לר"ש לומר דאם נשבע על פחות מכשיעור ואכל שיעור שוב חייב משום השבועה דהא כולל דברים המותרים עם דברים האסורים דעד שמגיע לשיעור שוב מותר וע"כ דזה אי אפשר וכמ"ש ודו"ק היטב. והנה מה שנסתפק מע"ל עוד לר"ש דכ"ש למכות היאך הדין אם ילקה על הגזל בכ"ש לפמ"ש כל דתלוי בשיעור ממון לא שייך לומר דלר"ש יהיה בכ"ש דלא נעשה ממון עד שיהיה בו השיעור וכמ"ש הר"ן לענין לדידי שוה לי אך העיקר נלפע"ד ובזה יהיה נפשט גם מה שנסתפק לענין נהנה מן ההקדש דהנה באמת צריך להבין כיון דשיעורין הן הלכה למשה מסיני כדאמרינן ביומא דף פ' ובסוכה דף ו' ואם כן איך שייך שיחלוק רבי שמעון על זה וכבר כתב הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים דבהל"מ ל"ש מחלוקת וכן כתב התוספות ביבמות דף ע"ז על ר"ש דאמר הלכה אני אומר ע"ש ואם כן היכא שייך מחלוקת רבי שמעון ורבנן אמנם נראה דהנה השיעורין הן הל"מ בכללות שיש בכזית ויש בככותבת אבל בפרטים מצינו מחלוקת וא"כ ר"ש יסבור דאמת שנאסר השיעור בכזית אבל הוא לענין קרבן ולא לענין מלקות ובכה"ג ל"ש לומר דלא יחלקו בהל"מ דבאמת בכללות הל"מ הם מודים רק בפרט הל"מ נחלקו ולפ"ז לענין ממון דבעי שו"פ דפחות מכשיעור לא מקרי ממון הוא גם כן בשביל דהוה הל"מ שיעור פרוטה וכ"נ מדברי הרמב"ם דלכך ב"נ חייב על פחות מכשיעור בגזל משום שלא נתנו שיעור לב"נ ועיין רמב"ם פ"ט מה' מלכים ה"ט וה"י ולפ"ז שוב א"א לומר דלר"ש חייב בכ"ש דא"כ נחלקו בהל"מ והאיך אפשר דנחלקו בזה והא הוא הלמ"מ דפחות מש"פ ל"ח ממון וז"ב כשמש ובזה מדוקדק הא דאמר ר"ש כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לקרבן והיינו דמה דנאמרו שיעורין הל"מ היא לענין קרבן ולא לענין מלקות והנה הא דנחלקו במכות דף י"ב ר"ש ורבנן גבי טבל דוקא ולא נחלקו בכל איסורין לפענ"ד נראה לי דהנה באמת בטבל לא כתיב אכילה כלל ורק מלא יחללו וכבר נשאלתי בזה מהרב המנוח מו"ה אברהם מליביטשוב דא"כ למה לא יתחייב בטבל אף שלא כדרך הנאה והשבתיו דעיקר טבל הוא בשביל תרומה ומעשר שבו ותרומה ומעשר כתב בי' לשון אכילה ולפ"ז לכך נחלקו לענין טבל דאף דלא כתב אכילה ואפ"ה בעי כזית לרבנן ודו"ק היטב. והנה במ"ש מעל"ת בשם הר"ש דמיתה במקום כרת וחומש במקום קרבן ראיתי בפר"ד בדרך מצותך בסופו שהקשה דהרי לר"מ מחייב חומש בבת כהן שנשאת לאחד מהפסולים אף דאין בה אלא לאו והרי אמרו בשבת דף ס"ט דזה חידוש בשבועת ביטוי דיתחייב במקום לאו קרבן וכיון דחומש במקום קרבן קאי א"כ פשיטא דאינו מהראוי שישלם במקום דאינו רק לאו ואף דנימא דטעמא דרבנן דחולקים על ר"מ הוא בשביל זה א"כ שוב יקשה מה מדמה בכריתות פלוגתא דר"מ ור"י לענין סיכה להך דתרומה דלמא שאני כהן ולפע"ד אין כאן קושיא דע"כ לא אמרו בשבת רק במקום דליכא מיתה בשום פנים רק לאו גרידא אבל בתרומה יש מיתה בזר מעיקרו רק בב"כ שניסת לאחד מהפסולים ליכא רק לאו דלאו זר מעיקרא הוא אבל עיקרו יש בו מיתה ובכה"ג שפיר חייב חומש כל דהוה זר עכ"פ כעת וז"פ וממילא חייב חומש לר"מ ודו"ק היטב. ומה שהקשה במ"ש רש"י ביבמות דף ס"ט דתהא מקולקלת למפרע ותשלם קרן וחומש דאשתכח דהוה זרה וע"ז הקשה דזה דלא כמאן דאף לר"מ כל שראוי' לחזור לבית אביה לא מחייבה חומש וכאן ראויה לחזור לבית אביה כשימות הולד באמת שהיא תימה רבה. אמנם נראה דאם נימא למיתה דתרי לא חיישינן דל"ש א"כ כאן דצריך שימות בעלה וגם הולד זה ל"ש ולא מיקרי ראויה לחזור לבית אביה ובניסת לאחד מן הפסולים ס"ל דמיירי בלא ילדה או עד ארבעים יום דהוה מיא בעלמא: ומדי שוטטו עיני בסוגיא דיבמות שם ק"ל בהא דפריך ולתרומה לא חששו והא תנן הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתי הרי זו אסורה לאכול בתרומה ומאי קושיא שם חיישינן שמא דלא שייך חזקה נגדו משא"כ כאן שמא מעוברת שייך לומר אוקמא אחזקה קמייתא דהיתה רקנית מקודם ועיין ב"מ דף כ' ול"מ לרבינו מנחם מיוני ואפי' לר"ת שנחלק עליו שאני התם דאסרה שעה אחת קודם מיתתו ועיין קידושין דף מ"ה וצ"ל דשאני כאן שכל שנשאת רוב נשים מתעברות ויולדות ואף רובא דתלוי במעשה לא חשוב כמ"ש התוס' בבכורות דף כ' וא"כ לא שייך חזקת הגוף שהיתה רקנית דממילא מתעברות והוה כחזקה העשויה להשתנות ובזה נלפענ"ד הא דמשני בנשואין חשו בזנות לא חשו לא כמ"ש רש"י ותוס' דזנות מתהפכת דבאמת בזה נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי ביבמות דף ל"ה רק דעכ"פ הוה דבר דתלוי במעשה כיון דאינו בנשואין אם כן עכ"פ לא הוה דבר דממילא ואינה עומדת תמיד שתזנה ולא חיישינן ובזה מבואר מ"ש התוס' דשוטה לא חיישינן שתתעבר דמתהפכת וזה דבר חדש דא"כ היה לו לרבי יוסי להזכיר דבשוטה לא צריכה להמתין שלשה חדשם דמתהפכת ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא חיישינן שמא מעוברת דעכ"פ הוה רובא דתלוי במעשה כיון דמתהפכת שמא לא תוכל לסובלו ובזה יש ליישב דברי הטור שפסק דבשוטה פוסלת והיא נגד המשנה וכבר תמה בזה בשו"ת נודע ביהודה חלק יו"ד סי' ר"ב ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת המשנה דסתם מתניתין כרבי מאיר ואם כן הוא דסובר דאף בזנות חיישינן שמא תתהפך מכל שכן בשוטה בנשואין ורק דהוה רוב התלוי במעשה שבזה לא פוסלין ולא מאכילין אבל לדידן דקי"ל כר"י דאשה מזנה מתהפכת ומזנה ממילא י"ל דבשוטה אף בנשואין מתהפכת ולא חיישינן שמא מעוברת הן וע"כ דמוקי בטובלת ארבעים ואם כן ממילא כל שיותר מארבעים חיישינן שמא מעוברת הן ועיין נו"ב שם ויש לעיין בזה.