שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ט (ב׳)

והנה החריף השנון מו"ה מאיר בראם ני' הראני דברי הרמב"ם שכתב פ"ז ממעילה הא א"ל תן לאורחים חתיכה של בשר והשליח הלך וא"ל טלי שתים שתים בעה"ב מעל שהרי נעשה דברו והשליח פטור מפני שהוא מוסיף על שליחות של בעה"ב ולא עקר את השליחות ודבריו תמוהים כמ"ש הכ"מ דאמאי יפטור השליח אף שלא עקר השליחות ועכ"פ כשהוסיף חתיכה למעול ונדחק וע"ז אמר החריף הנ"ל די"ל לפי מה דמבואר בש"ע סי' קפ"ה באם השליח ששלחו למכור קנה לעצמו ל"מ דכיון שנעשה השליח כידו של בעה"ב אין כאן הוצאה מרשות לרשות וה"ה כאן לא הוציא השליח מרשות כיון שלא עקר השליחות הוה עדן כידו של בעה"ב ובאמת שאף שלכאורה דברי טעם הם מ"מ אין בו ממש דניהו דלא עקר דבריו אבל כל שבעה"ב לא אמר לו רק אחת א"כ החתיכה השניה לא הוה כלל ברשות השליח ולא נעשה שליח ע"ז וא"כ ממילא כל שנטלו אורחים עפ"י ציווי של השליח מהראוי שיהיה השליח מעל אך לפע"ד נראה בכוונת הרמב"ם שהרי אמרו בקידושין דף מ"ג לא מצינו זה נהנה וזה מתחייב והקשו התוס' שם ממעינה דהשליח נהנה והמשלח חייב וכתבו דהמשלח אינו חייב על ההנאה רק על הגבהה דמיד שהגביהו קנהו ונתחייב וע"ז נסתפקו באומר הושט ידך לכד של שמן ותהנה מן הריח אי בכה"ג הבעה"ב מעל דלא עשאו שליח רק להנאה ע"ש ובמלמ"ל כאן הביאו ולפ"ז נלפע"ד ברור דכיון דהשליח א"ל בשם המשלח טלי שתים שתים ולא הודיעם שהשני' מדעתו א"כ לא משכחת לה שיתחייב השליח דהרי הם כשהגביהו לקנות לא הגביהו ע"ד השליח רק ע"ד הבעה"ב שהם חשבו שהבעה"ב א"ל לתת כך ואם היו יודעים שהשליח הוסיף לא הוה ניחא להו בקנין א"כ בשלמא על חתיכה הראשונה מועיל ההגבהה אבל השני' הרי היה הגבהה בטעות וא"כ עיקר הקנין היה בשעה שאכלו ואז לא מצינו זה נהנה וזה מתחייב וז"ב כשמש ולכך כשא"ל אחת מדעת בעה"ב ואחת מדעתם אם כן היה ההגבהה ג"כ כן ושפיר נתחייב השליח וז"ב ומן האמור נראה לפשוט מה שנסתפק בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ק"נ אם מי שמזמן אורחים לסעודתו אם זוכים במתנותיהם משיגביהום או עד שיתנו לתוך פיהם ועיין בחבורי יד שאול בהלכות נדרים סי' רכ"ב שהארכתי בזה ולפמ"ש הדבר מבואר כאן דאם נימא דלא זכו רק משיתנו לתוך פיהם אם כן אמאי בעה"ב מעל הא לא מצינו זה נהנה וזה מתחייב ואולי יש לומר דהנאה הוה הנאת מעיו והם קנו בלעיסה בלבד והנאת גרונו והנאת מעיו הם אח"כ ועיין חדושי ריטב"א סוכה דל"ה ובמק"ח סי' תנ"ד ועכ"פ דברי רבינו מבוארים והמל"מ צדד אי רבינו ס"ל כשיטת התוס' ולפמ"ש הדבר מוכרח דס"ל כשיטת התוס' ולכך השליח לא מעל ובאמת גוף הדקדוק שדקדק המלמ"ל ממ"ש רבינו לא מעל אלא האוכל בלבד לפע"ד לא זכיתי להבין דבהקדש הגוף ודאי דל"ש שימעול בהגבהה רק באכילה דהרי יש מועל אחר מועל וא"כ לא הוציאה לחולין בהגבהה והאיך קנאה אבל בקדשי בדק הבית ודאי דקנאה ע"י הגבהה וז"ב לדעתי ועיין ברמב"ם פ"ו ממעילה ה"ה וא"ו ותמצא דל"ש כלל לחייב על הגבהה בהקדש קדושת הגוף דלא יצא מרשות לרשות דהרי יש מועל אחר מועל וא"כ ל"ש שום חיוב רק באכילה או כשנהנה ובזה מיושב קושית המקנה בקדושין דף מ"ג במ"ש הרמב"ם שלכך לא מעל אלא האוכל בלבד משום שלא מצינו שליח לד"ע רק במעילה לבד והוא שלא יתערב בו איסור אחר והקשה המקנה הא מעילה חייב בהגבהה ואז עדן לא נתערב איסור אחר ולפמ"ש אתי שפיר דבהקדש הגוף ל"ש כלל חיוב בעת ההגבהה דהרי לא הוציא מרשות לרשות כלל וכמ"ש וז"ב ודו"ק.