שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ט

יום א' פרש' בשלח תר"ו לפ"ק להרב הגדול מוהר"ר אשר זאלצמאן נ"י נכד הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל. תמול בהיותינו יושבים על הלחם סעודת שבת הגיד לי את אשר הרב הגאון הגדול מ"מ ומ"צ ד"ק בראד מוהש"ק נ"י הציע לפניו ספק אחד במי שעושה שליח שיקדש או יגרש והשליח נתן קדושין וגירושין באופן שהיה כשר ע"פ ד"ת רק דרבנן פסלוהו אם חשוב שינוי בשליחות והביא מהרש"ק ראיה מהא דפריך בפסחים דף פ"ח ע"ב והא תניא אין נמנין על שני פסחים כאחד והרי שם אינו רק דרבנן דאין ברירה אינו רק בדרבנן ואם כן מה"ת היה מועיל השליחות וע"כ דכל שמדרבנן ל"מ הוה שינוי בשליחות הנה יפה השיב מעלתו דזה לא חשיב שינוי בשליחות רק כמוסיף על השליחות שהרי שחט בזאח"ז ואם כן אצל הראשון ודאי לא בטל השליחות רק שמוסיף על דבריו וכדאמרו בכתובות דף צ"ח גבי זבן לי לתכא ואזל וזבן כורא ע"ש ואני אומר אם כי דבר חכמה אמר וכאשר אמר שהמ"מ ומ"ץ נ"י הודה לדבריו אבל אני אומר דאין זה דומה דהנה בש"ס זבחים דף ל"ד אמרו בקר צאן אמרתי לך ולא חיה יכול לא יביא ואם הביא כשר הא למה זה דומה לתלמיד שא"ל רבו הביא לי חטים והביא לו חטים ושעורים שאינו כמעביר על דבריו אלא מוסיף על דבריו וכשר ת"ל בקר וצאן בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה הא למה זה דומה לתלמיד שא"ל רבו אל תביא לי אלא חטים והביא לו חטים ושעורים שאינו כמוסיף על דבריו אלא כמעביר על דבריו ופסול והתוס' כתבו שם צ"ע במעילה דף כ' ובפרק אלמנה ניזונית גבי זבן לי לתכא ואזיל וזבין ליה כורא ואני אומר עפר אני תחת כפות רגלי רבותינו בעלי התוס' ובאמת שאין לו דמיון לדברי הש"ס הנ"ל דאם לא אמר רק זבין לי לתכא ולא אמר אלא לתכא ואם כן יש מקום לומר דהוה כמוסיף אבל כאן דאמר ליה אלא חטין הוה קפידא גמורה ותדע דאל"כ מה חילוק בין רישא לסיפא דברישא ג"כ א"ל להביא לו חטים ואמרו דאינו כמעביר אלא כמוסיף וע"כ דשם לא אמר לשון אלא ולזה לא הוה קפידא ונקרא מוסיף וזה דדייק הש"ס וממשיל משלים והיינו דבאמת אף דכתיב בקר וצאן ה"א דאם הביא חיה ג"כ כשר ואינו קפידא לפסול והוה כמוסיף דבקר וצאן הוא מצוה מן המובחר ואף דשם אינו מוסיף שאינו מביא רק חיה מ"מ כיון דס"ד דאינו רק מצוה מן המובחר ואין קפידא לפסול ה"א דאם הביא כשר לכך אשמעינן בקר וצאן תרי זימני להורות דהוא פסול וע' בתוספ' ד"ה שאינו ודבריהם סתומים ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק עכ"פ זה מבואר דבאמר תיבת אלא דהוה קפידה ומקרי מעביר ולא מוסיף וע' בכתובות שם דאמר לאחד ולא לשנים ודאי הוה קפידא רק אמר סתם לאחד נחלקו אם כן ה"ה כשאמר אלא חטים הוה דוקא וע' ב"מ דף מ"ב מי אמר לו מהאי רמי מהאי לא תרמי וע' בתוספות שם ובגיטין דף ס"ו ע"ב ותמצא מבואר דבכה"ג דא"ל סתם לא הוה קפידא ואם כן פשיטא דבכה"ג י"ל דהוה מוסיף ויש לי קושיא להיפך בהא דכתובות הנ"ל דבל"ק דאמר ליה זבין לי לתכא נסתפקו אי הוה כמוסיף והיה להם לפשוט מהך דא"ל חטין והביא לו חטין ושעורים דהוה כמוסיף ויש לחלק דשם כשקנה לו יש לומר דהוה מוסיף דמה בכך שקנה לו חטים ושעורים עכ"פ החטים קנה אבל התם דצוה לו למכור מנכסיו לתכא והוא מכר כורא דזה שמכר כורא העביר על דבריו ומגו דבטל לגבי כורא בטל לגבי לתכא וע' כעין חילוק זה בר"ן הובא בח"מ וב"ש סימן מ"א ואם היה המכירה בשטר אחד פשיטא דהיה בטל וע' בחו"מ סי' ק"ץ דבשטר הוה קנין לחצאין ובטל השטר וא"כ ה"ה בכסף אפשר דלתך הוה שווי אחרת מכור ויכול הלוקח לבטל המקח וממילא גם המוכר יכול לבטל ואין להאריך בזה וע' בחו"מ סי' רט"ז גבי דקלים ועכ"פ זה ודאי דביש קפידא פשיטא דהוה כמעביר ואם כן כאן כיון דאין נמנין על שני פסחים כאחד אם כן פשיטא דאין לך קפידא גדולה מזו ולא מקרי מוסיף רק מעביר על דבריו והוה שינוי בשליחות ודו"ק ומ"ש מעלת"ה ראיה מהא דאמרו בגיטין דף ג' דאי מפשת ליה דיבורא אתי למגזייה ופירש"י דלא יאמר כלהו ואמרינן דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ותמה הרשב"א דהא זה לר"מ דוקא ואנן לא קי"ל כר"מ וצ"ל דבאמת זה כששינה בעצמו אבל כששינה השליח ולא אמר זה ודאי פסול אף לרבנן דהא רבנן תקנו שיאמר השליח כן וכל שלא אמר כן לא נתנו לו נאמנות ולפ"ז הרי מה"ת א"צ כלל וכדאמרו שם ורבנן הוא דאצריך וע"כ דגם זה חשוב שינוי בשליחות הנה אף שדבר חכמה אמר לפע"ד אין ראיה כמו שאמרתי לו פא"פ דשם באמת צריך להעיד על השליחות וכתב הרא"ש דמתוך שהאמינו על לשמה ממילא נאמן על השליחות וא"כ כל שלא אמר לא יהיה נאמן על שליחות ובכה"ג אף שהשינוי אינו רק מדרבנן אבל כל שלא האמינו חז"ל רק באומר בפ"נ שוב לא נודע לנו גוף השליחות כנלפענ"ד וע' באהע"ז סי' ל"ה סי"א דנחלקו הט"ז והב"ש אם בשניות דרבנן נאסר וע' שטה מקובצת בנזיר דף י"ב ובמלמ"ל פ"ז מאישות הכ"א ופ"ט שם שהאריך בזה ואינו ענין לנ"ד דשם ל"ח שמא קדש אותה שהיא שניה דספק דרבנן לא חיישינן אבל השליח לא שינה בשליחות אך לפע"ד ראיה מהא דאמרו בנדרים דף ל"ו הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין שוגגין פטורין אלא שפגולן פיגול וקשה לימא ליה לשליח לתקוני שדרתיך ומה קושיא נימא דמיירי שלא פגל רק פיגול דרבנן שמה"ת לא הוה פיגול ומשכחת לה הרבה דברים שרבנן אמרו דהוה פיגול ואם כן במזיד פשיטא דחייבין דלא אפשיטא וכדומה כמה ענינים שאינו פיגול מה"ת רק מדרבנן ועיין מלמ"ל שם וא"כ משכחת לה שיהיה פיגולו פיגול ולא יתבטל השליחות וע"כ דחשיב שינו וזה ודאי דצריך לשלם אף שאינו פסול רק מדרבנן מ"מ הפסידו וצריך לשלם ועיין בחו"מ סימן ש"ו והנה מ"ש המהרש"ק להקשות מהא דפריך הש"ס בפסחים לכאורה אין קושיא כלל דשם פסול עכ"פ דאמנה על שני פסחים כאחד ואולי ראייתו להיפך מהא דאמרינן דיאכל מן הראשון אף דשינה בשליחות דהא אין ברירה וע"כ כיון דאינו רק דרבנן לא מקרי שינוי בשליחות וכמ"ש וע"ז דחה דהוה כמוסיף ולפמ"ש יפה אמר הרב מוהרש"ק אמנם גוף דבריו שכתב דאין ברירה אינו רק דרבנן צ"ע דאולי גם מדאורייתא אין ברירה ואולי כיון דאינו רק ספק ולהרמב"ם כל ספק מה"ת לקולא רק מדרבנן לא הוה קפידא והשבתי דז"א דשם עכ"פ אין נ"מ כ"כ אם יביא לו חטים ושעורים אבל כאן כל דאסור למנות על שני פסחים פשיטא דהוה קפידא גמורה ודוק הטיב כי הוא ענין נעים ונחמד ת"ל ובלא"ה יש לומר דלא מקרי מוסיף על דבריו רק היכא שההוספה אינו מגרע העיקר אבל כאן דההוספה מגרע העיקר את הראשון דהא אין ברירה ובכה"ג ודאי מקרי מעביר על דבריו מיהו גם דברי מהר"ש יש לדחות עפמ"ש ודו"ק שוב ראיתי בקרבן אהרן פרק ב' פרשתא ב' שפירש דאם אמר אל תביא אלא מן החטים הוה שלילה ע"ש ובילקוט ובז,, ת רענן ודברי התוס' צע"ג ועיין במעיין החכמה על המצות בדף כ"ח וט"ס בדף כ"ז בדלת המתחיל גדול שמו.