שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ו (ב׳)

מכתבו הגיעני תמול והנה אם אמנם טרדות רבו בכ"ז מפני תקנת עגונה חשתי ולא התמהמהתי וד' יהיה בעזרי שלא אכשל בדבר הלכה שמורה וערוכה ויה"ר שלא אומר דבר שלא כרצונו. והנה ז"ל הגב"ע שבא מכתב אל הב"ד על אדרעס האשה וכתב בזה"ל ליבע פריינדין עטץ וועט מיר פר געבין וויל איך ענק אזעלכי פינסצטרי בשורה שרייב גאר אום בעקאנט נאר ווייל איך גיצווינגין בין ענק צו שרייבין ווייל ער איז מיר גיוועזין איין גוטר פריינד דיזער מאנאהט דען זעקסטין איז נעביך דיין ליבער מאן יחזקאל פרידריך גישטארבין אויף דער קאלירע אין דער שטאט ברעשיעה מר האט זיך מינו מיר גיזעגינט אין האט מיך גיבעטין אז ער וועט שטארבין זאל איך אהיים שרייבין צו דעם ווייב אויך צו זיין מוטר מרת שיינדיל אויך צו זיין ברידער דוד אז ער זאל גידענקין אין זיין מיטר בכן ליבע פריינדין ווייל ער איז מיר גיוועזין איין גיטער פריינד אין בייא איין קאמפניא בייא דעם רמגמענט באראן היינע בייא דער דריטער קאמפניא בכן בעט איך איהם פר געבין ווייל איך שרייב ענק אזו וויא איך טיא צו ליב איהם אין קבר גם שרייב אייך ער האט איבער גילאזט געלד בייא דעם פעלד וועביל איך וואלט ענק איין עצה גיגעבין עטץ זאלט שרייבין צו דעם האפטמאן פין זיין קאמפניע ער הייסט בראהן פידעל וועט ער דאס געלד אפ שיקין וויטער האב גאר נישט צו שרייבין רק איך שרייב מיך אונטער מיט מיין נאהמען בתורת חרם וועליכס ער איז ריכטיג געשטארבין ששה ימים באלול נאום משה זלמ העלף גאר פין באזענשא קרייז באכנע דאמניע אדאלף. עוד כתב בכתב הנ"ל איך חתמת מיך אונטער פר איין עד הבחור איכל פין דעמביטץ ער הייסט מיט זיין נאהמען אשטראף ער שרייבט אויך ענק ליבע פריינדין עס איז נעביך פינסצטער דעם מענטש וואס קימט צווישין ערלים מיר זענין אין איין שטאט וואס עם איז נישט פר האנדין קיין שום יוד מיר קאנין נישט גאט דינען בעט פר אונז מיר זאלין גהאלפין ווערין עכ"ל בכתב יד הראשון ולשון האגרת וע"ז האריך מעכ"ת להתיר אגודת עיגון שלה והנה לא נזכר כאן שם עירו כמ"ש מעלתו וגם יש לעיין אי כתב שאינו מקוים מועיל וגם דלא אמר וקברתיו ודבר הרי הוא כמלחמה וע"ז האריך מעלתו לפלפל והנה אני מוצא עוד שני ספקות ואולי עוד אחת אחד שלא נזכר גם שם אביו והשני שכתב דיזער מאנהאט דען זעקסטין וזה מורה על חדש שלהם ובסוף כתב ער איז רעכטיג גישטארבין זעקס אטג אין אלול ומשמע שזה קאי למנין החדשים שלנו וזה רחוק שיבא יום מנין לחדשם שוה בשוה עם יום למנין שלנו ביום אחד וגם יש לחוש שכפי הראות העד המעיד משה זלמן העלף הוא בעל מלחמה ובלי ספק שהבעלי מלחמה רבים מהם אשר הם פסולי עדות דאורייתא ואמנם נאמנים להעיד ושמעתי שהגאון מוהר"מ בנעט זצ"ל אבד"ק נ"ש והגאון מו"ת אשר אבד"ק פרעמיסלא לא רצו לסמוך על עד בעל מלחמה באשר שקרה להם מכשול בפעם אחת עי"ז אבל לא ידעתי מהות הדבר וטעמם וכפי הנראה היא מטעם שהם פסולי עדות דאורייתא וא"כ חלילה נפל פיתא בבירא והנה מקור הדבר בר"ה דף כ"ב אמר ר"א זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה ופירש רש"י דוקא גזלן דדבריהם אבל גזלן דאורייתא דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה ואף על פי שהכשירו את העבד ואת האשה דפסולי דאורייתא ע"ש ולפ"ז כיון דבעינן בגזלן דאורייתא שיהיה חצוף לעבור בפרהסיא והנך בעלי מלחמה אף דאכלו בפרהסיא טריפות ואף דאינו לפני עשרה אנשים מקרי פרהסיא ועיין בתוס' כתובות דף ט' ועיין ש"ך יו"ד סימן קנ"ז ס"ק ד' ועיי' בספר בית הלל שם ובשל"ה ועיין בחבורי על יו"ד רנ"ד הנדפס כעת ביד יוסף ויד שאול שם הארכתי בזה מ"מ לא חציפי לעבור בפרהסיא רק שאנוסים הם ומה יעשו במקומות שאין שם ישראל הם מוכרחים לאכול טריפות ואם לא ענש יענשו ואף אם אוכלים במקום שיש ישראל בעוה"ר כיון דדש דשו גם לא ירשו אותם לאכול אצל ישראל וגם בשר כשר היא ביוקר יותר ופשיטא דאינם פסולים ואף דביבמות דף פ"ה לא משמע הכי דאל"כ מה פריך מרב מנשה דלמא מיירי שהרג בצנעא כ"כ האחרונים דזה חצפות במה שמפורסם רשעו והנה הב"י ביו"ד סי' קי"ט הביא בשם הרשב"א דמי שמפורסים באחד מעבירות שבתורה נאמן בשאר אסורים דמשומד לדבר אחר לא הוה משומד לכל התורה והא דגזלן דרבנן פסול להעיד אחר הכרזה או גזלן דאורייתא אף בלא הכרזה האי לעדות בעלמא שצריך עדות כשרים דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס אבל באיסורים שאף עבד ושפחה כשרים אף משומד לדבר אחד כשר ומשמע דבעדות אשה דעבד ושפחה כשר ממילא גם משומד לדבר אחד כשר וזה סותר לדברי רש"י בד"ה הנ"ל דאם כן למה גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה דהרי עבד ושפחה כשר וכבר העירו בזה האחרונים ולפי ענ"ד היה נראה לכאורה דשאני איסורים דאין צריך תורת עד והבעלים נאמנים בשלהם ולא שייך תורת עדות אבל בעדות אשה דצריך תורת עדות אף שכשר עד אחד וגם עבד ושפחה מתורת עד כשרין אם כן עכ"פ מי שפסול בעבירה פסול אבל באמת עדיין צ"ע דפשיטא דעבד ושפחה אינם בגדר עדות במה שצריך עד כשר ואפ"ה הכשירו בעדות אשה וע"כ משום דמלת' דעל"ג או משום דדייקא ומינסבא הקלו וא"כ למה לא יכשרו גם פסולי עדות דאוריית' וצ"ל כיון דחציפי לעבור בפרהסי' כמ"ש רש"י א"כ השתא הוא חצוף לעבור בפרהסיא אף כי שחשוד להעיד בשקר והרי כן הנאמנות הוא בשביל דהיא מלתא דעל"ג לא מישקרי אינשי ובחצוף כזה לא סמכו ע"ז משא"כ באסורים דליכא לטעם דמילתא דעל"ג רק דהתורה האמינה לע"א באסורין אם כן אף בחשוד על דבר אחד נאמן בזה כנלפע"ד ועכ"פ נסתייע מזה טעמו של רש"י שפירש בשביל דחציף לעבור בפרהסיא ובאמת שהנמוק"י והב"ח והב"ש ס"ק יו"ד לא פירשו כשיטת רש"י רק דיש חילוק בין עבד ושפחה לפסול בעבירה מ"מ נלפע"ד בבעלי מלחמה אין להם דין פסולי עדות דאורייתא דאנוסים הם ומה גם דכפי הנראה ממכתב הלז שעכ"פ בעת שהעידו עדות עכ"פ הרהרו תשובה שהרי בקשו שיתפללו עליהם שיוכלו לעבוד את ד' וא"כ אף אם נימא דאין תחלתם בכשרות עיין בשו"ת מהריב"ל ח"ג סימן ע"ה דבעגונה סגי אף שתחלתם בפסול ואף דמ"מ יש לחוש דלמא בשעת ראות העדות שמת זה יחזקאל פרידריך הוא בפסולו מ"מ אינו רק ספק ויש לאוקמא על חזקת כשרות שהיו לו קודם שנעשה בעל מלחמה וגם מלבד כל אלה מבואר סימן ז' ס"ו דאף בריקים ופוחזים המומרים שחזרו בתשובה אך לא בתשובה שלימה כל שידוע שהעידו בלי עיקול ורמיה סמכינן ע"ז ועי' במקור הדין בפסקי מהרא"י סי' רפ"ד דמשמע אף ברשע גמור כל שניכר שמעיד בלי רמי' ועיקול רק בתום וביושר דסמכינן ע"ז ומה דקשה לזה מיבמות דף כ"ה הנ"ל כבר האריכו בזה האחרונים ואכ"מ באופן דלפע"ד כאן דחתם עצמו בחרם וניכרים הדברים שמכוין עצמו בתום וביושר לעשות להמת נחת רוח בקבר שצוהו להודיע אם כן פשיטא דמותר לסמוך עליהם ומה גם שהוסיף עוד לכתוב לה מהמעות אשר נשאר שם ונתן לה עצה לכתוב להאפטמאן וא"כ פשיטא דלא ישקר שאם יכתבו להאפטמאן ויתגלה שקרו לעין כל וזה עדיף ממלתא דעל"ג והנה על מה שלא הזכיר שם עירו הנה יפה כתב מעלתו דכיון שכתב האדרעס להאשה הנ"ל ולאותו מקום ששם האשה פשיטא דהוה שם עירו ממש דאל"כ מנא ידע שם המקום שהאשה יושבת אשתו של יחזקאל פרידריך הנ"ל ועיין בשו"ת מהרשד"ם הובא בק"ע סימן שכ"ח ואף דלא הזכיר שם אביו ג"כ נלפע"ד כיון דאמר שיודיע לאמו מרת שיינדיל ולאחיו דוד שיזכור את אמו א"כ הו"ל כשם אביו ועיין בשו"ת מהרשד"ם סימן ל"ה ובק"ע סימן ש"ל שכל שהזכיר בני המשפחה הוה כאלו הזכיר שמו ושם אביו ומכ"ש כאן דהזכיר אמו ואחיו בשמותם א"כ פשיטא דאין לחוש כלל.