שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ב (ב׳)

והנה ביום ה' מקץ ד' חנוכה הגיעני מכתבו שנית והנה הוא טוען על מ"ש בשם הר"ש פרק ב' ממקואות דכל שאזלא טומאתו הראשונה מדאורייתא ל"ש להעמידו בחזקת טומאתו הראשונה אף דטמא רק מדרבנן וע"ז הקשה מהא דאמרו ריש גיטין ורבנן הוא דאצריך ובראשית ההשקפה אמרתי דלק"מ דשם לפי חשש דרבנן שוב נשאר החזקת א"א מדאורייתא ומעלתו הרגיש בעצמו בזה וא"כ לא אדבר בזה אמנם הקשה על דברת הר"ש מפ"ק דחולין דף יו"ד דפריך מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה והא הכא דודאי טביל ספק הוה עליו ספק לא הוה עליו וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי ומשני שאני התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל והרי שם מסתמא לא היה רק מעוטו המקפיד ואינו רק מדרבנן ואפ"ה מוקמינן על חזקת טומאה ובאמת שקושיא גדולה היא ואין לדחוק דמיירי ברובו המקפיד שהרי הב"י בסימן קצ"ט בסופו ובכ"מ פ"ב ממקואות הכ"ב כתב כעין זה דאינו רק מדרבנן ע"ש אמנם לכאורה נראה לפע"ד דבר חדש דהר"ש ס"ל דכל דתקנו חז"ל דלא עלתה לו טבילה על מיעוטו המקפיד שוב נשאר על חזקת טומאתו הראשונה דכל שהם גזרו דאינו מקרי טבילה שוב נשאר בחזקת טומאתו הראשונה ועיין תוס' סנהדרין דף ד' ובזה פרשתי דברי רש"י בפסחים דף ל"ה אף אנן נמי תנינא וכתב רש"י בזה"ל דעביד רבנן מעלה בקדשים אפילו מדאורייתא ודבריו משוללים ביאור ועיין מלמ"ל ופ"ו מאיסורי מזבח הלכה ח' שתמה עליו ולפמ"ש א"ש דכל דרבנן עשו מעלה נעשת איסור וטומאה תורה ועיין פ"ז מתרומות במלמ"ל ופח"י מפהמ"ק הי"ד במלמ"ל וא"כ מכ"ש בכה"ג שעי"ז שאמרו שאינו מקרי טבילה נשאר בחזקת טומאתו מה"ת וז"ב מאוד ובלא"ה נראה לפע"ד דאין התחלה לקושייתו דשם הי' לו חזקת טומאה מדאורייתא ואם יטביל יטהר וכל שלא יטביל כלן בלי חציצה עכ"פ מדרבנן עדיין יטמא וא"כ כל שיש ספק עדיין לא אזיל מיניה החזקת טומאה דרבנן דהוי עליו מעיקרא עד שיטבול בלי חציצה לגמרי וז"ב עוד יש לי לומר דהדבר תלוי בשני תרוצי התוס' דף ט' אם ספק מוציא מידי ודאי דרבנן וא"כ כאן דהיא להחמיר י"ל דכ"ע מודו דעכ"פ מדרבנן ספק מוציא מידי ודאי והו"ל בחזקת שלא טבל מדרבנן עכ"פ ועיין תוס' נדה דף ט"ו ד"ה חבר וא"כ כיון דדברי הר"ש הם מיושבים שוב אינם משועבדים לסברת מעלתו ואם כן שוב דברי נכונים וגם גוף סברת מעלתו לחלק בין אם כבר עשה מעשה המכשיר מה"ת אבל בהך דמיעוט המקפיד הספק אם נעשה כלל מעשה המכשיר לענין מיעוטו דמדרבנן צריך לבא מים על מיעוטו ג"כ א"י מהו שח דשם ג"כ עכ"פ מה"ת בודאי טובל ונתכשר אף אם לא בא מים על מיעוטו ואין כאן רק ספק דרבנן א"כ הן הן דברי הר"ש דשם ג"כ הספק שמא נטמא מדרבנן ומה גם דעכ"פ על חזקתו הראשונה ל"ש לאוקמא דהא חזקתו פקעה ומכ"ש בנידון שכתבתי דבודאי נעשה בו מעשה והנה מ"ש דמה בכך שהצריף שורף מה טיבה למליחה ואף שהרא"ה כתב דמלח שורף הדם המשמרת השיג עליו הנה מאד תמהני אטו אני כתבתי שום ענין מליחה אני לא כתבתי רק שיש מקום לצדד שיועיל לענין הכשר כלו באב"י ומטעם שיש לומר ששרף הדם וכתבתי בהדיא מפני שקשה בעיני שמי שמורה הוראה שמזדקק להוראה יטעה בזה ע"כ כתבתי קצת סניף כי חשבתי שזה היה טעמו של המורה שסמך בדיעבד וגם בזה כתבתי שכל הכלים שיש להם תקנה בהגעלה וג"כ כ"ח שאין להם תקנה רק שאין הפ"מ אין לסמוך ע"ז וא"כ כל מי שעיניו פקוחות ולא הוכו בסנורים יראה שלא כתבתי רק למצוא קצת טעם להקל אבל אם אמת הדבר כמ"ש מעלתו שהמורה הורה שימלחו בשר בהאלוין והוא יאכל המורה ראוי להעבירו וחוששני לו שאולי מינות נזרקה בו כי איך אפשר לפרוץ בדברי חז"ל והקדמונים ולא עוד אלא דהעיז פניו נגדו ואני קורא עליו מליצת חז"ל לא מסתייע דלא גמיר אלא דמימחא נמי מחי ובאמת כל דברי מעלתו דברי תורה הן ואני רואה שראוי להיות מורה הוראה בישראל והנה מ"ש מעלתו על דברת הט"ז ולא כתב איה מקומו אעתיק לו מ"ש בגליון הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סימן נ"א בזה"ל אני תמה שלא הזכיר שכבר קדמו הט"ז ביו"ד קל"ז ס"ק ז' אבל על שניהם גם יחד אני תמה מהך דפינכא דתבר ר"א והרי דם שמלחו אינו רק דרבנן לרוב הפוסקים ואחר כמה שנים מצאתי בשו"ת מהרלב"ח סימן קכ"א שכתב בהדיא דאף בדרבנן צריך שבירה ואף באב"י והביא מהך דפינכא שוב ראיתי שלימוד ערוך היא בפי' הרשב"א ח"א סי' קמ"ז לענין חלב של גוי דאף באב"י גזרו אטו בן יומו וכן הוקבע להלכה ביו"ד סימן קט"ו ס"א בהג"ה ועיין ש"ך שם ס"ק י"ד וס"ק ט"ו עיין בשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' קכ"ג וע"כ יפה דן מעלתו. ובגוף הקושיא על הר"ש שהקשה מעלתו נלפע"ד דהנה לכאורה צ"ב מה קושיא של הש"ס דאמרינן אתי ספק ומוציא מידי ודאי והא י"ל דשאני טבילה כיון דאיכא מיא בנהר' א"ל דיטבול והרי גם בספק טומאה ברה"ר אמרו בע"ז דף ל"ז הא מיא בנהרא זיל טביל מכ"ש בזה וצ"ל דכאן מיירי לענין טהרות וכמ"ש התוס' ד"ה עד ואם כן אנו דנין על הטהרות אם נטמאו ובזה שוב מהראוי לומר דיהיו טהורות מספק ומעתה נלע"ד דבר נחמד דה"ק הש"ס דכאן יש חזקה שלא טבל ואף שחזקת טומאה דאורייתא כבר פרחה נלפע"ד דבר חדש דבאמת לכאורה יש לומר דבאמת ספק טבילה הו"ל לחומרא דהא מיא בנהרא וא"ל דיש חזקת טהרות דז"א דהרי כבר נודע מ"ש הריטב"א בעירובין דף ל"ו בשם רבינו מאיר בר"ש דלכך אזלינן בתר חזקת הערוב דעיקר יש לדון החזקה מדבר שהספק בא ממנו ולכך גבי מקוה אמרינן העמד אדם על חזקתו ולא העמד טהרות על חזקתן דעיקר אנו דנין על חזקת שהספק בא ממנו ולפ"ז גם כאן הספק בא מהטבילה אי טבל כהוגן ובזה הספק יש להחמיר אך זה אינו דהא כל שאין כאן חזקה שוב החזקת טהרות דוחה הספק ולפ"ז זה שאמר העמד טמא על חזקתו והיינו דניהו דהטומאה אזלא מדאורייתא מ"מ כיון שנשאר עכ"פ חזקת טומאה דרבנן שוב אלים חזקת הטומאה יותר שמזה בא הספק מהחזקת טהרות ומחמרינן דהא מיא בנהרא זיל טביל וזהו דמשני לגבי סכין דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי והיינו דיש לדון על דבר שאירע בו הספק ולפמ"ש הריטב"א בעירובין שם דלכך לא אזלינן בתר חזקת טהרות כיון דודאי נגע בהם פקע תו מנייהו כמו דאמרינן גבי שליא בבית ולפ"ז ז"ש סכין אתרעי בהמה לא אתרעי ונשאר חזקת הבהמה כמעיקרא ובזה יש ליישב קושית התוס' שם ואכ"מ ועיין לדו"ז הגאון בישועת יעקב סי' י"ז ס"ק כ"ט בתשובתו להגאון מוהר"י פרענקיל זצ"ל ומהתימה על שניהם שלא זכרו מדברי הריטב"א בעירובין הנ"ל בשם ר"מ בר"ש וגם סברת הריטב"א גבי שליא הוא סברא אחרת כמו שרמז הריטב"א בעירובין וביש"י רצה להשוות שכוון לסברא זו שאנו דנין על מה שהספק נולד עליו וז"א דזה סברת הר"מ בר"ש ודו"ק.