שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ב

להרב החריף המופלג מו"ה יהודא מודרין ני' ממדינת הגר מכתבו הגיעני ואם אמנם אדמהו אכנהו ולא ידעתיו בכ"ז על ד"ת בא ובאמת כי אין הזמן מסכים להשיב למרחקים כי אני זה שנה ויותר שקבעתי לי ישיבה עם בחורים מופלגים ללמד לבני יהודה קשות כי ראיתי כי התורה אזלת יד ואין מאסף בחורי חמד ללמוד עמם וצוק העתים קשה ואני לומר עמם טוש"ע וכעת העליתי להביא לבית הדפוס אשר למדתי עמם ח"ש מיו"ד מהלכות נדרים ד' יזכני לגמרה בטוב והטרדות רבו כמו רבו ובכ"ז אחרי כי כבר דפק על דלתי בית מדרשי אמרתי להשיב בקצרה הנוגע לענין דינא והנה מה שהיה מעשה איש אחד מלח בשר בצריף שקורין האלוין בחשבו שהוא מלח ולאחר ששהה כשיעור הראוי הודח ונתבשל ונודע הדבר בעת הבישול ושאלו להמורה והכשיר הבשר וגם הכלים וע"ז האריך מעלתו דתמוה דל"מ אם נימא דטבע המלח להוציא כל הדם מהחתיכה מנין לנו שהצריף ג"כ עושה פעולה כזו אלא אף אם נימא דאינו מוציא רק מה שהוא ע"פ שטח החתיכה עכ"פ קים להו לחז"ל שעכ"פ יוצא כ"כ עד שא"א להפליט ברותחין יותר ומנין לנו שפעולת הצריף כך והלא אינו רק מצריף ולא מפליט ומ"ש המורה כי הצריף האלוין הוא ג"כ חריף כמו מלח על זה כתב מעלתו דמה מועיל חריפות לענין שיוציא הדם אדרבא הרי החומץ חריף יותר ממלח ואפ"ה לא מועיל שהוא צומת ולא מפליט והמלח טבעו להוציא הדם ודרך הדם להמשך אחר המלח ואם כן מה"ת לומר שמועיל האלוין להוציא הדם והאריך הרבה בזה ובקש מאד להשיבו הנה באמת כל דבריו נכונים ובודאי דוקא מלח מוציא הדם ולא שאר דברים חריפים ולא מצינו בש"ס ופוסקים לענין איסור דם רק מלח ולא שאר דבר והרי מבואר סימן ס"ט סעיף כ"א דבמקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר ולא אשתמיט אחד מפוסקים שיאמר דימלחו בשאר דבר חריף אמנם בכ"ז בדיעבד לענין הכלים שבשלו בהם נראה לפע"ד כיון דיש לומר דכח החריפות של הצריף עכ"פ שרף הדם וכלהו במקומו אפשר דהוה כמו חליטה ברותחין או בחומץ המבואר סימן ע"ג דבדיעבד מותר אף שאין אנו בקיאין בחליטה ואולי הצריף אלוין עדיף טפי דשורף ומייבש במקומו ואף דהש"ך שם ס"ק יו"ד כתב בתירוץ השני דמוקמינן לה אחזקתה קמייתא ואינו מותר רק בנמלחה אחר כך באמת שאינו מוכרח והעיקר כתירוץ הראשון דשאני כבד דיש בו ריבוי דם וכמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' כ"ה דבדם שבשלו דאינו רק דרבנן ודאי סמכינן אחליטה ע"ש שהאריך כן לענין דינא ובלא"ה נראה לפענ"ד דדברי הש"ך בתירוצם השני היא תמוה דכבר נודע מ"ש הר"ש פ"ב דמקואות דכל שהיה הדבר בחזקת איסור מה"ת ואחר כך יצא מחזקתו מה"ת ואין כאן רק טומאה מדרבנן ל"ש להעמידו על חזקתו הראשונה א"כ בדם שקודם שבישלו הוא איסור מה"ת וע"י שנתבשל יצא מחזקתו הראשונה דדם שבישלו אינו רק מדרבנן לא שייך להעמידו על חזקתו הראשונה אמנם אחר העיון יש לדחות דכאן אין אנו דנין על האיסור של הדם רק שאנו דנין על החתיכה אם הועיל החתיכה להצמית הדם בקרבה אם לא ומוקמינן אחזקתו שהיה בראשונה טרם שהחליטה בו הדם בקרבה כמו כן אח"כ הוה כלא הוה ול"ש כאן לומר שיצא מחזקתו לענין איסור דמ"מ לענין גוף החליטה אם עשה הפעולה אנו דנין אם הועיל פעולתי או לא אך גם בזה הדבר צ"ע דהרי על כ"פ נעשה כאן הפעולה להצמית רק שאין אנו בקיאין אם הועיל הפעולה או לא ובכה"ג ל"ש להעמיד על חזקתו דהא כבר אתרע לה החזקה וכעין מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דבזרק לה קידושין אתרע החזקה הראשונה ע"ש ועיין בפ"י בגיטין דף כ"ח שהאריך דאף מדאורייתא אתרע החזקה וא"כ מכ"ש לענין דם שבשלו דאינו רק דרבנן דאתרע החזקה וגם נראה לפע"ד בענין החליטה ל"ש להעמיד על חזקה דאטו בשביל חזקתו קמייתא לא תעשה החליטה פעולתו שטבעה להצמית הדם וניהו דאנן לא בקיאין בחליטה אבל עכ"פ כל שהיה נחלט בטוב כמו שהיה בימי הש"ס והגאונים היה החליטה עושית פעולתו א"כ הכי בשביל שאין אנו בקיאין להחליט כל כך לא תעשה החליטה פעולתו ואטו בשביל החזקה קמייתא לא תעשה החליטה פעולתו וכעין מ"ש המלמ"ל פ"ז מעדות דבספיקא דדינא ל"ש אוקמא אחזקה דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין וכ"ש הכא ואולי כיון דאין אנו בקיאין בחליטה אפשר לא ידענו לעשות הפעולה שיהיה החליטה בשלימות כ"כ ואם כן ל"ש לומר דמ"מ עושה פעלתו דשמא לא ידענו לעשות אופן הפעולה כ"כ ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי הטור או"ח סימן תס"א שכתב הנו"ב שם שדבריו סותרים זה את זה ולפי מ"ש י"ל כיון דכל הטעם דאין אנו בקיאין בחליטה הוא לאוקמא אחזקה ולפ"ז בשלמא כשהיא כבר עיסה ותוכל להתחמץ לא מועיל חליטה דמוקמינן אחזקה קמייתא משא"כ במרתח המחבת תחלה ואח"כ נותן העיסה דמיד כשנעשה עיסה מביאין ונותנין אותה במחבת כשהיא רותחת א"כ ל"ש להעמיד על חזקתה דהא לא התחיל מעולם להתחמץ ודו"ק כי קצרתי דרך כלל בדרבנן בודאי סמכינן על חליטה ולפענ"ד צריף האלוין ששורף ומייבש אגב חריפותו הדם ושמעתי מהרוכלים שכך הוא טבעו שיש בו חריפות גדול אם כן אפשר דבדיעבד סמכינן ששרף הדם ויבשו ובפרט בדם שבשלו דרבנן וע"כ הכלים שאפשר בהגעלה מה טוב להגעילם ואותן שא"א בהגעלה כיון שכעת אינן בודאי בני יומו כשרים בדיעבד ואף אם אולי חתמו ובשלו בהם בתוך מעל"ע ואח"כ בשלו בהם במעל"ע השני באופן שמקרי ב"י מ"מ בדיעבד כיון דא"א בהגעלה ויש קצת הפסד יש לסמוך להקל אבל למלוח בהצריף חלילה חלילה לסמוך ע"ז ואין לנו רק מה שאמרו חז"ל דאינו מוציא הדם דק במלח וגם בקדשים אמרה תורה במלח תמלח. ומה שהקשה מנ"ל לרבא דכל מלתא דאמר רחמנא ל"ת דלקי על מה דעבר אמימרא דרחמנא דמ"מ לא דמי ללאו דחסימה כיון דלא אהני מעשיו לא ידעתי מה ק"ל דהא טעמא קטעים רבא דניהו דלא אהני מעשיו אבל הוא עבר אמימרא דרחמנא ועשה מעשה רע ואף שלא החריף רמיה צידו היינו מצד התורה לא הועילו מעשיו אבל הוא עשה מעשה הרשע והרי מצינו דעקימת שפתיו הוה מעשה מכ"ש בעשה מעשה רשע דהועילו מעשיו. ומה שהקשה בהא דאמרו בכתובות דף כ' ולא היא כיון דרמי עליו אפילו טובא נמי ופירש"י שעשאו עד ועל זה הקשה דאכתי הו"ל עדות שאילה"ז דהמזימין לא נזכרו היום והשעה שלהם לא יחדל לעדות והיכן יזכרו לא ידעתי מה ק"ל דגוף העדות הי' יכול להזים אם היו מעידין בזמן קרוב וא"ל דאכתי יש לחוש דכעת הם מעידים שקר באומרם שלא יוכלו להזימם בדבר שעבר עליו יותר מששים שנה הנה באמת התורה האמינה לשני עדים שאינם משקרים ואף דבעי עדות שאילה"ז באמת גוף העדות היה יכול להזימה אף דכעת לא משכחת לה להזימם מ"מ לא חלקה התורה וסמכה ע"ז דשני עדים בחזקתם שאינם משקרים וגם מתיראים דשמא יבואו עדים ויאמרו דזוכרים היטב היטב הדבר ואם מעידים שזוכרים היטב פשיטא דיהיו נאמנים ושוב הוה עדות שאילה"ז ומה שהקשה בר"ן בנדרים דף ז' ד"ה שנאמר שסותר משנה דרפ"ו דנגעים הנה כוונתו דאותן שקודם מ"ת לא נטמאו אח"כ הנה זו שאילת רבים מאחרונים ועיין בשאילת שלום להגאון מהר"י פוק על השאלתות אות צ"ב האריך בקושיא זו וכעת לא נפניתי להאריך בזה.