שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״מ (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה מ"ש להסתפק במה דנחלקו רבי ורבנן אם משחרר חצי עבדו מועיל ורבנן ס"ל דלא מועיל וע"ז נסתפק איך הדין אם הפקיר חצי עבדו בין למ"ד דא"צ גט שחרור כלל ובין למ"ד דצריך גט שחרור היאך הדין אם מועיל להפקיר חצי עבדו אי דמי לגט שחרור או לא והאריך בזה ולפענ"ד נראה דאין מקום כלל לספיקו דהנה כבר נודע מה שנחלקו ש"ס ירושלמי עם ש"ס דילן בחציו עבד וחציו בן חורין דבירושלמי אמרו דמצא מציאה ביום של רבו לרבו וביום של עצמו לעצמו ולמחר בעי מתביה לרבו דמה שקנה עבד קנה רבו אף מה שקנה בהיותו ב"ח וכמ"ש הלחם רב סי' ק"ל וש"ס דילן ס"ל דיום של רבו לרבו וביום של עצמו לעצמו ולא ס"ל דלמחר בעי למתבי' לרבו וכבר האריך הדיבור הקצה"ח סי' קע"ו וסי' רמ"ט דנחלקו בזה דהירושלמי סבר דנחלקו הימים דיום שלם הוא עבד גמור וביום של עצמו הוא ב"ח ולכך אח"כ כשבא יום של רבו הוא שוב של רבו וקנה רבו אף מה שהיה מקודם היה ב"ח אבל הש"ס דילן ס"ל דלא נתחלק משום דס"ל דבאיסור ל"ש חילוק ולא מצינו שיהיה חוזר ומשתעבד דקדושת הגוף לא נפקע ואם כן הוה בכל עת עבד וב"ח והוא עובד עבודת רבו בעבור שלקח לעצמו עבודת יום אחד מה שהיה שייך לרבו חצי' והו"ל כחצר שאין בו דין חלוקה ע"ש שהאריך ובחבורי על יו"ד הארכתי בזה הרבה בהלכות עבדים ולפ"ז נלענ"ד דל"ש בזה הפקר לחצאין דהרי קי"ל בחו"מ סי' ער"ג דגם אותו דמפקיר אם קדם וזכה בו בעצמו קודם שזכה בו אחר הרי הוא שלו ולפ"ז נלפע"ד ברור דכאן דהפקיר חציו א"כ העבד מוחזק בעצמו וזכה תיכף בחציו א"כ לש"ס דילן דהוא תמיד חציו עבד וחציו בן חורין הרי לא נתחלק כלל והוא תמיד של רבו לחציו ואם כן ל"צ לזכי' כלל דהא הוא ממילא שלו כיון דהוא תמיד עבדו ומיגו דהוה חצי עבדו ממילא גם בחציו השני זוכה ול"ש משיכה וזכייה וממילא כל עשיותיו שעושה לשם עבדות כמו התרת מנעליו והולכת כליו לבית המרחץ וכדומה כל עבודתו ממילא זכה בו דהרי אינו מסוים שזה לעצמו והרי הוא כחצר שאין בו דין חלוקה דנ"ל ברור דל"ש בו הפקר כ"ז שלא זכה בו אחר מן השוק והרי הוא כמו שהיה וכאן א"א שיזכה בו אחר זה עבד מוחזק בעצמו וקדמה זכייתו לזכיית אחר וא"כ הרי הוא עדיין עבדו שתיכף לאחר הפקרו קדם וזכה בו האדון אם רצה לזכות בו אף בלי שום פעולה וגם לשיטת הירושלמי דנתחלק אם יבא יום של רבו אז מה שקנה עבד קנה רבו ויזכה ממילא בו ובשלמא כששחררו בגט שחרור אם כן הקנין איסור נתחלק לשטת הירושלמי וניהו דמצי לזכות בנכסיו שקנה בהיותו ב"ח מ"מ במה יזכה בקנין איסור שבו שצריך קנין מחדש והרי לאיסור כבר נתחלק והרי מותר בב"ח ביום של עצמו וכבר נתחלק האיסור במה יקנה הקנין איסור למפרע אבל אם לא היה רק הפקר הרי בקדם וזכה בו מן ההפקר הוא שלו וכאן הוה כקדם וזכה דהא כל שנעשה עבד של רבו הוה כקנה לעצמו חלק עבדות וממילא זכה בו רבו ואף דנחלק האיסור הא לא נתחלק בשטר שחרור רק עפ"י הפקר והרי קדם וזכה בו הרב ונעשה שלו כבתחלה כיון דל"צ קנין מחדש להיות עבד ויתכן להעמיק יותר דהנה באמת כל מה שקנה עבד קנה רבו הוא לא מתורת קנין שקונה הרב דהא א"א לו לעשות שום קנין דהרי הוא כבר עבדו ובמה יזכה בו שנית ורק דממילא כיון שגוף העבד קנה גם מה... מן העבד הרי הוא של האדון דנכסיו בכלל העבד הוא ולפ"ז גוף העבדות דהיינו חלק השחרור א"א לעשות בו זכייה דבמה יזכה בו והרי היום של רבו הוא כלו לרבו לשיטת הירושלמי ולכך כל שנשתחרר ע"י גט שחרור הרי הוא לעצמו ובמה יזכה בו לא ביום של עצמו שכבר קדם וזכה בו העבד בעצמו וביום של רבו הרי הוא כלו לרבו משא"כ בהפקר דעכ"פ חלק העבדות לענין קנין ממון זכה בו ביום של רבו דל"צ זכייה דהרי ביום של רבו הוא של רבו אף מה שקנה בהיותו ב"ח וא"כ ממילא ל"ש הפקר לחצאין אבל כל שנשתחרר הרי צריך קנין מחדש על חציו ששייך לעצמו של עבד ול"מ אם זכו בי' ביום של רבו דהא צריך קנין על עבדותו משא"כ בהפקר דעכ"פ הממון של חציו ששייך לעצמו ביום רבו זכה בו רבו דלזה לא צריך זכייה לזה ושוב נפקע ההפקר דהרי קדם וזכה בו משא"כ בגט שחרור דמ"מ הגט שחרור הפקיע קנין האיסור והממון ובמה יזכה בו שנית ובחצי עבד שהפקיר הרי העבד והממון שלו לעצמו ל"מ קדם וזכה כל שאינו עושה קנין והרי א"י לעשות בו קנין לא ביום של רבו ולא ביום של עצמו וכן לש"ס דילן דלא נתחלק כלל והרי הוא תמיד עבד וב"ח מעורב פשיטא דהוה כקדם וזכה דהרי העבדות לא נפקע דהיינו קנין האיסור והרי הוא תמיד מעורב. וקנין הממון ממילא הוא זכה דמה שקנה עבד ממילא קנה רבו ול"צ שום זכות כנלפע"ד ברור וברצות ד' כשאגיע במהד"ב להלכות עבדים בל"נ אשנה פרק זה בארוכה.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.