שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קל״ז (ב׳)

והנה החריף מוהר"מ הנ"ל שאל בהא דאמרו במשנה דטהרות שם דאם היה עמהם אשה או נכרי מטמא דניהו דשם מיירי בספק טומאה ברה"י הא מ"מ אין בהם דעת לשאול ולמה יטמאו וצ"ל דהוה ספק טומאה הבאה בידי אדם דנשאלין עליהם ועפ"ז אמר ליישב קושית הק"א דא"א לומר דאתיא כת"ק דר"ש ומטמא בשביל שנתייאשו הבעלים דא"כ אינו בא בגרמת אדם שהרי האדם לא היה יכול לטמא רק ע"י שנתייאש זה וכעין מ"ש הגאון במקור חיים סימן תס"ז הנה אם כי דבר חכמה אמר אבל ל"ד לשם דכאן עיקר הטומאה בא ע"י שזה נגע וניהו דמשכב דחבריה לא מטמא אבל כל שנתייאש ואינו משכב שלו ממילא נטמא ע"י נגיעתו של זה ומקרי בא ע"י אדם וז"פ אמנם לכאורה כיון דמיירי בגנבים שנכנסו לבית ומשמע דעכ"פ לא פחות משנים וכיון שהיה אשה או נכרי עמהם שוב הוה שלשה והוה ספק טומאה בר"ה ומזה ראיה למ"ש הרשב"א והרמב"ן בנדה דף ה' דנשים אינן בכלל ואפילו מאה כחד דמיין מיהו זה אינו דעכ"פ כחד חשיבי ועם שני אנשים הוא מקרי שלשה מיהו לפמ"ש שם הרמב"ן והרשב"א דהיא אינה בכלל דהיא המטמאה עצמה אם כן אפשר דבאשה לא מצטרפי כלל וגם נכרי אינו בכלל דמסוטה גמרינן ונכרי אינו אוסר ואשה היא המטמאה עצמה אבל כ"ז דחוק דאכתי קשה לשיטת החולקים דמצטרפי אף נשים וצ"ע.