להחריף המופלג ושנון מו"ה מאיר בר"ם נ"י אשר הראיתני דברי הרמב"ם פרק כ"ד מכלים ה"ז שכתב אין אדם מטמא במדרס משכב או מרכב שאינן שלו שנאמר והנוגע במשכבו גזל משכב ודרס עליו בלא נגיעה טהור וכתב הכ"מ דטעמו שלא נתמעט משכב שאינו שלו אלא מטומאת מדרס לא מטומאת מגע וע"ז תמה הכ"מ דמיעוטא דמשכב שא"ש גבי נוגע כתיב והמשנה למלך האריך וכתבת ע"ז שלא ראו דברי השטה מקובצת בב"ק דף ס"ו ע"ב בהא דפריך על משכבו ולא הגזול אי לימא דגזל עמרא ועבד משכב מי איכא למ"ד שינוי לא קני אלא מאי אית לך למימר דגזל משכב דחבריה וע"ז הביא בשטה בשם רבינו יוסף הלוי מג"ש שהוא רבו של הרמב"ם דהקשה אכתי מה מתרץ לרבה דיאוש קני למה לא יהיו מקרי משכבו וכתב דהכוונה בגזל משכב דחבריה היינו שהיה כבר משכב דחבריה או שגזל מלבוש חבירו וישב או שכב עליו אבל לא שכב עליו בנגיעת גופו רק שישב או שכב עליו והיו משכבות ומושבות אחרות על גבי אותו מלבוש ובזה סד"א דאף שלא נתייאש כל ששכב עליו או ישב הוה משכב שלו וסד"א כל דשכב או שישב עליו נעשה כמשכב שלו שהרי א"צ מחשבה שיהיה משכב וקמ"ל דמ"מ כל שלא נגע בגופו משכב דחבריה קרינן בי' ע"ש שהאריך וזה תורף דבריו וא"כ גם כוונת הרמב"ם הוא כן שדרס עליו בלי נגיעה היינו בלי נגיעת גופו כשיטת רבו הר"י מג"ש הנה באמת לכאורה יפה כונת בדברי רבינו וכוונתו אבל גוף דברי הר"י הלוי תמוהין דמה נ"מ אם נגע או לא סוף סוף ישב או שכב עליו וממנ"פ אם בעי משכב שלו מה נ"מ בין כשנגע בגופו ממש או לא ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהנה בהא דאמרו בכמה מקומות דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הקשו בתוס' ביבמות דף פ"ג דאם כן חלב שהפיל לקדירתו של חבירו לא יאסר וכתבו דדוקא דבר התלוי במחשבה הוא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמו בכלאים שתלוי במחשבה וכדומה ע"ש ובר"ש פ"ז דכלאים ולפ"ז נראה לפע"ד דבר חדש דכיון דמשכבו דחבירו דאינו מטמא הוא לפי שאינו שלו א"כ לכאורה צ"ב דמה בכך והא הוא מטמא בידים והוה כאלו מפיל חלב בתוך קדרתו של חברו וצ"ל דכיון דמה דמטמא משכב ומושב דהיינו במדרס אף אלף משכבות ומושבות ע"ג הוא מטמא אף שלא נגע כלל וא"כ זה אינו רק דבר התלוי במחשבה לבד שעל ידי מחשבתו של הזב נטמא ולכך במשכבו דחברו אינו מטמא אבל בנגיעת גופו הוא מטמא אף שאינו שלו והוה כאלו הפיל חלב לתוך קדרתו של חברו ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב דאם נתיאשו הבעלים טמא והוא תימה דהא הרמב"ם פסק דיאוש לא קני ומה מועיל יאוש ונתקשיתי בזה ומצאתי בלח"מ פ"ב מגזילה ה"א שהקשה כן ע"ש מ"ש בזה ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דיאוש לא קני עכ"פ לענין שתהיה נחשב אינו שלו כל דהבעלים נתיאשו שוב יוכל זה לאסרו וגדולה מזו שיטת רש"י בסוגיא דרבוצה דאם אגבהי' מצי לאסרה דקני בהגבהה והתוס' הקשו עליו דהא שניהם א"י להקדיש ונ"ל דמ"מ יוכל לאסר וא"כ גם בנתייאש אף דיאוש לא קני לענין דלא יוכל לאסר דבר שא"ש כל דזה נתייאש לא מקרי בעלים וזה ברור לדעתי ולכך בגנב דמסתמא מתייאש מועיל ולכך גנב שגנב עור דמועיל מחשבה משא"כ בגזלן וכמ"ש ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו בב"ק דף ס"ו שם מהמשנה דגנבים שנכנסו לבית דאם היה עמהם אשה או נכרי דטמא כל מה שבבית משמע שיכול לטמא משכב ומושב שאינו שלו ועיין משנה למלך מ"ש בזה דלרש"י ורמב"ם דאזיל בשטתו נשאר קושיא זו ולפמ"ש אתי שפיר דלשיטת הרמב"ם דגנב מסתמא מתייאש א"כ שוב יכול לאסר אף דאינו שלו כיון דעכ"פ נתיאשו איברא דצ"ב כיון דהמשכבות ומושבות לא גנבו כלל והניחו זאת ל"ש לומר דיכול לאסר דהא היאוש לא קני וגם לאסר א"י כיון דלא גנבו וא"ל דכל שנכנסו להבית והיו יכולין לגנב שוב נתייאשו דז"א דהוה יאוש שלא מדעתו דהא הם לא ידעו מהגנבים דאל"כ לא מקרי גנב רק גזלן אמנם נראה כיון דאם היו נוגעים בגופים ממש הי' מטמאים אף דבר שאינו שלו ואם כן שם דאנו מסופקים שמא נגעו בגופן ממש שוב טמא ומזה ראיה ברורה להרמב"ם והר"י מג"ש הנ"ל ודו"ק היטב ובזה מיושב גם קושייתם השניה מהת"כ דבאמת שפיר תלה לה בפלוגתא דר"ש ורבנן דמה דמחשבה מטמאתן וגם משכב ומושב כל שלא נגע תלוי בזה אי הוה יאוש מסתמא יכול לאסר שא"ש וכמ"ש ודו"ק ובזה מדוקדק מה דנקט גזל משכבו דחבריה והיינו דבזה אינו מטמא לפי שמסתמא לא נתייאש משא"כ בגנב וראיתי במשנה למלך שם שהביא בשם קרבן אהרן שכתב ליישב קושית התוס' דמשנה דגנבים שנכנסו לבית מוקי כת"ק דר"ש שלא מיעט מקרא אלא הגזול ולא הגנוב ושם בגנבים מיירי וזה כעין מ"ש אמנם המשנה למלך תמה עליו דזה דוקא בשגנבו והוליכו לביתם אבל כאן דלא גנבו המשכבות ומושבות וכי בשביל זה נתייאשו מכל הדברים ות"ל אני הרציתי בזה אבל לשיטת הרמב"ם הדבר נכון דמסתמא נגעו בגופם שחפשו חפש מחופש ומסתמא נגעו בגופם ומ"ש המשנה למלך דלא ממעטין רק בגנב וגזל אבל בנוגע בדבר שאינו שלו יכול לאסור הנה גם מצד הסברא אינו נראה ולפמ"ש בודאי א"י לאסר דבר שאינו שלו אף שזה לא יקפיד כשיטלו דלענין לטמאות ודאי מקפיד.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קל״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
