שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קכ״ו (ב׳)

והנה התו' בדף ל"א ד"ה אבל כתבו דל"ד לקרקע דבחזקת בעלים עומדת ולכך אין קרקע נגזלת וראיתי בגליון מוהר"ע איגר ז"ל בש"ס דפוס ווילנא שהקשה דאם כן עבדים אמאי אין נגלזים ואתקש לקרקעות הא לא קיימי ברשות בעלים וכ"כ בזה וכעת נראה דלק"מ דזה גזירת הכתוב דהוקש לקרקעות ובלאו הכי לא קשה דהעבדים הוו רשות לעצמם ולא שייך לומר דיצאו מרשותם וא"כ אף שגזלם דמי לקרקעות דהם ברשות בעלים כמו שהיו ול"ש שהכניסם לרשות אחר בגזילה דלא קנה ודמי בזה לקרקעות וזה פשוט וברור והנה במה שהבאתי לעיל לשון של התוספתא פ"ו דכלים כגון אלו אנשים שמסככים חניותיהן ברה"ר בח"ג אף על פי שיש להם רשות ובא אחד והוזק בהן חייב הנה אחר שנים רבות למדתי ב"מ ובהגיעי לסוף ב"מ פריך הש"ס והתנן מודה ר"י בנ"ח שהוא פטור מפני שהוא עושה ברשות מאי לאו רשות דב"ד לא רשות דמצוה ותמיה לי טובא דאם כן הרי גבי סוכה דגם כן הוה רשות דמצוה ואפ"ה חייב לר"י ואמאי בנ"ח פטור איברא דקשה ולטעמיך דמשום רשות ב"ד הוא דפטור בנ"ח אכתי קשה מ"ש נ"ח מסוכה והנה כאשר עיינתי בזה מצאתי את שאהבה נפשי בשטה מקובצת ב"ק דף ס"ב דעל הא דאמרו שם דר"י פוטר בנ"ח מפני שהיא ברשות פרשה הרשב"א שם דהיינו מפני שהיא מצוה וכתב אבל לא בכל מצוה רק שם שהוא מצוה משום פרסומי ניסא אבל בשאר מצוה כגון בסוכה כשעולה על פתח הבית חייב והביא דברי הירושלמי וביאור הדברים נלפע"ד דשם אף דהמצוה היא לעשות סוכה אבל אינו מצוה שתהיה בפתח הבית וברה"ר ויכול לקיים מצות סוכתו בביתו אבל בנ"ח דמצותו על פתח הבית משום פרסומי ניסא ולכך פטור וז"ב וראיתי בב"ק דף למ"ד דשם פלפלו גם כן בש"ס אי משום רשות ב"ד אי משום רשות מצוה ואמרו שם דתניא ר"י אומר בנ"ח פטור מפני שהיא רשות מצוה וכפי הנראה כוונו לחילוק זה דשם הוה מצוה בפתח ביתו דוקא איברא דלפ"ז צ"ב דלהס"ד דמפני רשות ב"ד פטור וקשה א"כ אמאי בסוכה הוא גם כן רשות ב"ד למה יתחייב לר"י וצ"ל דלהס"ד יש לחלק דשאני כל הני שרשות ב"ד היא מעולם שע"ת כך הנחיל יהושוע את הארץ ובנ"ח ודאי דעכ"פ רשות בידו להדליק בפתח ביתו אף בחו"ל ולכך פטור אבל סוכה דבאמת ברה"ר אינו ראוי לעשות סוכה ורק משום דלב ב"ד מתנה ע"ז כמ"ש המ"א בפירושו שם וא"כ עכ"פ כשמגיע לזה היזק ודאי לא התנו ב"ד שיהיה זה ניזק על ידו וז"ב שוב ראיתי בירושלמי פרק הכונס ה"ח שהובא שם לשון התוספתא וראיתי בפני משה שהביא דברי הרשב"א בשטה ותמה על הרשב"א דמ"ל לפרש דבסוכה מודה ר"י גם כן דלמא הך דסוכת החג דוקא אליבא דרבנן ולא אליבא דר"י גם גוף הסברא לא הבין דמה נ"מ בנ"ח דאיכא מצוה וכי עדיף מסוכה דהיא מצוה דאורייתא ובמחכ"ת לא הבין סברת הרשב"א וע"כ נסתבך בזה דשאני סוכה דניהו דאיכא מצוה מ"מ אין המצוה דוקא ברה"ר ורק שגם בזה התנו חז"ל דאם אינו מוצא מקום יוכל לעשות ברה"ר מה שאין כן בנר חנוכה דהוה מצוה דוקא על פתח ביתו וז"ש מפני שהיא רשות מצוה ולפ"ז מבואר היטב שסוכת החג קאי לר"י גם כן דאם לרבנן לא הי' צריך להשמיענו בסוכת החג ובלשון כגון אלו והלא כ"ש היא השתא בנר חנוכה חייב מכל שכן בסוכה וכמ"ש וע"כ דבסוכה גם ר"י מודה וז"ב כשמש איברא דלכאורה צ"ב בהא דאמרו בב"ק דף ס"ב דש"מ מדר"י דנר חנוכה מצוה להניחו בתוך עשרה דאי ס"ד למעלה מעשרה אמאי אמר ר"י נר חנוכה פטור הי' לו להניח למעלה מגמל ורוכבו ואמרו לעולם אימא לך אפילו למעלה מעשרה מאי אמרת אבעי ליה לאנוחי למעלה מגמל ורוכבו כיון דבמצוה קעסיק כולי האי לא אטרחוה רבנן ולפמ"ש קשה דכאן קשה דהרי בסוכה חייב אפילו לר"י ומטעם שפרשתי דזה אינו מצוה שיעשה סוכה ברה"ר ולפ"ז גם כאן ניהו דמשום פרסומי ניסא מצוה על פתח ביתו אבל אי כשר אפילו למעלה מעשרה היה לו להניח למעלה מגמל ורוכבו וא"כ כיון שעכ"פ א"צ להמצוה בזה אף שמקיים מצוה חייב כמו בסוכה אך יש לחלק דבסוכה אין שום מצוה לעשות ברה"ר אבל בנ"ח ניהו דיוצא אף למעלה מעשרה אבל מ"מ בפחות מעשרה איכא מצוה טפי שוב לא אטרחוה רבנן וז"ש כיון דבמצוה קעסיק לא אטרחוה רבנן והיינו דל"ד לסוכה דאף דעסיק גם כן במצוה מ"מ במקום הזה אינו מקיים המצוה אבל כאן הרי מקיים המצוה מן המובחר במקום הזה וז"ב ובזה מיושב קושית הפנים מאירות ח"א סי' מ"ז שהקשה על הטור דפסק דמצוה בתוך עשרה וכתב הב"י דפסק כרבינא משמיה דרבא דדייק כן מדר' יהודה ואף דדחי הש"ס לא קיימא לן כדחוי' ועל זה הקשה דהרי זה דוקא לר"י אבל אנן קי"ל כרבנן דר"י וכמ"ש הטור בח"מ סי' תי"א וא"כ דלמא טעמייהו דרבנן משום דיכול להניח למעלה מגמל ורוכבו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה הכל לר"י דפטר ברשות דמצוה אבל רבנן דלא מחלקי כלל בין רשות דמצוה לרשות דאינו של מצוה ותדע שהרי אמרו בב"ק דף למ"ד דר"י פוטר משום שהיא רשות מצוה ואם איתא הא אף רבנן מודו בזה כל שהוא רשות מצוה רק דפליגי אי מצוה להניח למטה מעשרה וא"כ מה קאמר ר"י פטור וע"כ משום דרבנן לא ס"ל כן כלל ואין חילוק בין מצוה לרשות ודוק היטב והנה לכאורה קשה מ"פ הש"ס היה לו להניח למעלה מגמל ורוכבו ודלמא למעלה מגמל ורוכבו יהיה יותר מכ' אמה ופסול ומזה ראיה לשטת הר"י הלוי בטור או"ח סי' תרע"א דבבית ע"י הדפנות כשר אפילו למעלה מעשרים אמה והוא הדין כאן ע"י הגמל ורוכבו הוה כמו בדפנות המגיעות למעלה מעשרים דכשר והטור השיג עליו ולפמ"ש אתי שעיר דלשטת הטור צריך לומר דגמל ורוכבו אינם מגיעים לכ' אמה ועכ"פ היה צריך לדקדק שלא יגיע ליותר מעשרים אמה ולא אטרחוה רבנן ואולי זה בכלל מה דאמרו דלא אטרחוה רבנן והיינו שידקדק אי אינו למעלה מכ' ודו"ק. ואולי לזה סמכו שם הש"ס דנר חנוכה למעלה מעשרים פסולה דלכאורה מה ענינו לשם שהיא רק אגב גררא ולפמ"ש אתי שפיר. ודע דבשבת דף כ"א ע"ב נשתנה הגרסא דאמרו ודלמא אי אטרחוה ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה ולפ"ז כיון דבאמת הי' מחויב להטריח שוב אין מצוה כל כך מיהו לפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ למעלה מעשרה אין כל כך מצוה וא"כ במצוה קעסיק וצ"ע שלא הרגישו כל המפרשים בגרסא דנשתנה מב"ק לשבת ועיין בשלטי גיבורים שסביב הרי"ף בשבת שם ודו"ק.