שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קי״ב

בהא דאמרו ביומא דף פ"ז הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתיהו ושיטת הרי"ף דאם פרשו כלם והלך אחד מהם לחצר אחרת ונפלה שם מפולת כיון שהקביעות לא נשאר במקומו הראשון לא אזלינן בתר הקביעות והדברים לכאורה תמוהים דמה נ"מ בין קביעות ראשון לקביעות שני סוף סוף הרי נקבעו במקום אחר וכשפירש אחד אמאי נזיל בתר רוב נזיל בתר קביעות ובעת למדי הדברים ברי"ף שנת תר"ט עם התלמידים נתקשיתי בזה ואמרתי דמזה ראיה למ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"ה ס"ק ט"ז דכל שנתפזרו מהקביעות הראשון שוב לא מקרי קבוע והביא דברי הב"י ע"ש וראיתי בד"מ שרמז שכן מבואר בטוא"ח סימן שכ"ט ובלי ספק שכוון לזה וע"ש רמ"א שהביא דברי או"ה ותמהתי עליו בתשובה אחרת עוד קשה לי בהא דפריך אלא בתשעה עע"ז ואחד ישראל הא נמי פשיטא דהו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וקשה אם נימא דקבוע שאינו ניכר ל"ש קבוע א"כ י"ל דזה ספק ישראל ספק נכרי ולכך לא אזלינן בתר קבוע ולכך ה"א דלא נפקח הגל קמ"ל דמפקחין וכדס"ל לשמואל באמת דגם בספק נכרי ספק ישראל מפקחין ולא אזלינן בתר רוב וע"כ דגם קבוע שאינו ניכר הוה קבוע וצ"ע כי לא עיינתי בשום ספר ועיין תוספות שם ד"ה לפקח שכתבו דה"ט דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל והדבר צ"ב דלמה לא כתבו זאת בתחלת הסוגיא ולפמ"ש יש לומר דקמ"ל דאף בספק נכרי ספק ישראל דהו"ל קבוע שאינו ניכר אפילו הכי לא אזלינן בתר רוב ומטעם דבעינן וחי בהם ולא שימות בהם ובזה נלפע"ד במה שנחלקו הפוסקים אי קי"ל כרב או כשמואל ולפמ"ש יש לומר דשמואל לשטתו דס"ל דספק פ"נ דוחה שבת משום וחי בהם ולא שימות בהם ורבא אמר לכלהו אית להו פירכא לבר מדשמואל ואם כן גם רוב לא מועיל דגם רוב אינו רק ספק והתורה התירתו ולכך כל שבפקוח נפש בעינן ודאי וחי בהם ולא שימות בהם בשום אופן אם כן אף רוב לא הוה ברור ודו"ק היטב.