שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן י״א (ב׳)

מכתבו הגיעני והנה בדבר שאלתו בא' שלא הי' לו טבעת לקדש בשעת החופה וחפשו ומצאו טבעת כסף אשר הי' להכלה המתקדשת בשותפות עם אשה אחרת ולקחו וקדש אותה בה ויהי כאשר נודע הדבר אחר הנשואין עמדו קצת וערערו על הנשואין מטעם דהוה גזל וצד שכנגדו אמרו כיון דאשה המתקדשת ידעה מזה בודאי מחלה והנה בל"ס כי הוא רק פלפול בעלמא ואין הזמן מסכים לזה אך קושיתו אשר ראיתי בראשית ההשקפה ל"ק דהא דבחפץ מבורר ל"ש לשון מחילה הוא דוקא בנתן לו דבר אבל כאן המחילה באה כשכבר החזיר לה וקדשה אמרינן דלמפרע מחלה לו והוה כאלו קדשה בשלו וא"כ בכה"ג מהני לשון מחילה דהא אינו שוב בידו והוה מחילה גמורה ובזה נסתר כל בנינו אמנם בגוף הדין אלמלא לא ידעתי שהוא רק לפלפול היתי זורק עליו וכו' כי לדעתו כיון שעכשיו אין מקפידים אם מקדש בט"ק שגם לדבריו הוה כמקדש בדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו וזה דבר זה דשם אינו מקפיד דאינו שוה בעיניו כלום אבל כאן על החפץ מקפיד רק על מה שמקדש בו אינו מקפיד וא"כ ע"כ משום דיודע שבודאי יחזירו לו שוב הוה כמקדש בדבר שא"ש דלא הוה קדושין וז"פ הצעיר יוסף שאול הלוי נאטהנזאהן אבד"ק לבוב והגליל.