שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״ד (ב׳)

ומ"ש מעלתו דמטעם אחר לא כתב רק ארון בלבד דהרי אבי המגורשת שבנ"ד נשתנם שמו מחמת חולי רק שמת בחליו ודעת הב"י לחד תירוצא דיש לכתוב שני גיטין ואף דהב"ש ס"ק ל"ה האריך דאין צריך שני גיטין הנה מ"מ לכתחלה היה צריך שני גיטין והרי ע"י שליח אין לתת שני גיטין כמ"ש הנו"ב במהד"ק חלק אהע"ז סי' צ' וא"כ לכך כתב שם החניכה בלבד דודאי כשר אף בנשתנה שם מחמת חולי דהרי אפילו עיקר השם א"צ לכתוב רק רוב כינוי לבד ולכך גם שם הנשתנה מחמת חולי אין צריך לכתוב אבל אם היה כותב השם אהרן דמתקרי ארון או המכונה היה צריך לכתוב גם שם הנשתנה דשמא גם זה צריך לכתוב בגט וא"כ היה צריך שני גיטין וכעין דאמרו במגילה דף י"ב אי ליחוסי קאתי ליזל עד בנימין מ"ש הני תלתא ע"ש וה"ה כאן כל שמפרש כל השמות גם שם הנכתב היה צריך למכתב ולכך לא העתיק רק שם החניכה בלבד ודבריו אין לו ביאור דאם חשש לדעת הב"י בתירוץ א' דצריך לכתוב גם שם הנשתנה אף שלא נקרא א"כ מה מועיל החניכה המפורסמת דזה דוקא אם החניכה יוצא מאותו שם אבל כאן לשם הנשתנה אין אותו החניכה כלל ואם כן במה הועיל בשם החניכה ושאני חניכה דהכל קורין בו דהוא שם המשפחה ואם כן נודע שזה גירש אבל כאן הוא כינוי משם אהרן קורין ארון אבל מה מועיל זה לשם הנשתנה ובאמת לפירש"י דהיינו חניכת המשפחה בראשית השקפה תמהתי דמ"מ מה מועיל לענין זה שנדע מי מהמשפחה מגרש ומצאתי במרדכי ר"פ כל הגט שכתב דע"כ מוכרח להיות ע"י ע"מ ע"ש ולפ"ז כאן דאינו חניכה ולא גרש עדי ע"מ מה מועיל שם ארון לשם הנשתנה דארון יוצא משם אהרן וגם לפר"ח דחניכה היינו שם לווי שיש להמגרש עצמו בכאן ל"ש זאת דכאן שם ארון יוצא משם אהרן וא"כ ל"מ לשם הנשתנה וא"כ לא הועיל בתקנתו וע"כ דסמכינן על תירוץ הב"י ומה גם בשם אבי המגורשת דודאי כשר דאף דבס"ט מבואר בב"ש דשינוי פסול כאן לא מקרי שינוי דבאמת שם הראשון שהיה לו כן אהרן דמתקרי ארון ועכ"פ לא שינה רק שלא כתב שם הב' והרי בלא כתב כלל שם אבי המגורשת כשר ובגליון בש"ע כתבתי הרבה ראיות דבאבי האשה ודאי א"צ לכתוב וע"כ היה יכול לכתוב אהרן דמתקרי ארון ומ"מ לענין דינא כיון שכתב שם החניכה שהכל קורין כן כשר בדיעבד ואף לכתחלה בזה. ומ"ש מעלתו שיש עוד חששות בגט הלז דבהרשאה כתב תיבה אחת על המחק וקיים תיכף המחק תיכף אחר ההרשאה קודם חתימת העדים ונכתב בזה"ל תיבת על נכתב על המחק וכתבו פעם שני הכל שריר וקיים. והנה מבואר בש"ע חו"מ סי' מ"ז שלכתחלה אין לכתוב ב' שריר וקיים ואם יש בשטר מחק יקיימנו אחר חתימת עדים ויחתמו העדים פעם שנית והרשאה זו לא נעשה כן וע"ז צדד מעלתו דבדיעבד כשר בב' שריר וקיים הנה לפמ"ש הסמ"ע שם מיירי דיש שטה חלק ועיין ש"ך שם שהניח בצ"ע ואם כן כאן שלא היה שטה חלק בודאי ל"מ אמנם בגוף הדין בכאן א"צ לכ"ז דהרי מבואר באהע"ז סי' קמ"א ס"ל בהג"ה דאם יש תנאי בגט צריך לכתוב בהרשאה וא"כ הרי כל החשש הוא דשמא היה כתוב זכותו בשטה אחרונה ולכך צריך לכתוב תרי שריר וקיים וכאן ל"ש זאת דהרי בהגט לא כתוב שום תנאי ויפוי כח ואיך היה אפשר לכתוב זכותו ויפוי כח בהרשאה הא לא נראה בהגט וז"ב ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ה וא"כ ל"צ כלל לכתוב תרי שריר וקיים ואם כתב בודאי ליכא למיחש למידי וז"ב. גם מ"ש דיש לחוש כיון דהעדים לא חתמו מיד רק אחר הקיום של המחק וא"כ י"ל דלא חתמו על גוף ההרשאה רק על הקיום של המחק והוה כמו שאלו בשלומה דאם לא כתובו שאלו פסול הנה ל"ד כעוכלא לדנא דשם דוקא בדבר שאינו מענין הגט אמרינן דעדים לא חתמו רק על שאלת שלום לבד אבל כאן דהקיום של המחק הוא מענין הרשאה דאם לא חתמו על הרשאה למה להו לקיים המחק וכל שהוא ענין אחד פשיטא דחתמו על כלם וכן מבואר באהע"ז סי' ק"ל ס"ג לא יהי' בין הגט לחתימת עדים דבר שאינו מענין גט ואם כתוב כן כגון שכתב שאלו בשלומה א"כ עכ"פ כל שכתוב מעין הגט אין לחוש כלל וז"ב ופשוט. דרך כלל הגט כשר אמנם בכ"ז יש לחוש לו כיון שרואה אנכי שהוא צעיר לימים ואינו בקי בטיב גיטין כ"כ וכעין המבואר סי' קמ"א ס"ל בהג"ה. והנה מ"ש דבהרשאה ל"צ לכתוב שנית הכל שריר וקיים דאם היה איזה תנאי היה כתוב בגט יש לפקפק לכאורה דהא אנן קי"ל דאין כותבין שום תנאי בגט וא"כ דלמא בגט לא היה כתוב ובשטר הרשאה כתוב ואף דהב"י הביא בסי' קמ"ז בשם המזרחי דפסל אף שהיה כתוב בשטר שליחות והגט הזה נכתב ע"ת כך וכך מ"מ הב"י חולק ע"ז שם מיהו בכאן ליתא דהרי גם בהרשאה לא נכתב שום תנאי רק לאחר קיום המחק יש לחוש דיכתוב זאת וזה בודאי ל"מ מדלא הזכירו בגוף ההרשאה ומן האמור אני תמה על הנו"ב שם שהוא והרב השואל האריכו שמא היה כתוב איזה תנאי בגט שהרי בגט ודאי לא היה כתוב שום תנאי ובפרט להספרדיים דנהגו כרמב"ם וחס להזכיר שום תנאי בגט והרמ"א שכתב דאם יש תנאי בגט היינו לפי שיטת הר"י והרא"ש דמותר לכתוב איזה תנאי לאחר כתיבת התורף אבל להספרדיים הגט פסול ואף אם נימא דגם להספרדיים כשר בדיעבד כמו שפסק הב"י סי' קמ"ז ולא קי"ל כהרמב"ם מ"מ לחוש לזה בודאי ל"ח ודברי הנו"ב צ"ע ועכ"פ בנ"ד ליכא שום חשש. ובשנת תרי"ט ח"י אדר ראשון היה אצלי גט ששם אביה היה בפ"כ אליה ולתורה נקרא אליהו יואל ובזה הכרעתי שלא לכתוב כלל שם אבי' ואף דהנו"ב סי' צ' מהד"ק כתב לתת שני גיטין היינו דוקא באם אינו נקרא רק אליהו לבד אז נוכל לצאת בשני גיטין אבל כאן לא נוכל לצאת אף בשני גיטין דאיך נכתב דמתקרי אליה יואל והא לא נקרא כן לא לתורה ולא בפ"כ דלתורה נקרא אליהו יואל ולא אליה ובפ"כ לא נקרא רק שם אלי' לבד וא"כ ע"כ צריך לסמוך דלא לכתוב שם אביה ובפרט באבי המגורשת דקיל טפי בזה ודו"ק היטב.