שאלות ותשובות רמ״א · חלק ע״ח סימן ב׳

תשובה הגם כי תניא בפ"ק דמציעא (דף ט"ז) מה שאירש מאבא מכור לך דלא מפקינן מיניה בדתפיס ליה כמו שהעלוה המפרשים מהא דאמר רב נחמן ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה ונדון דידן בדתפיס ליה שמעון, הנה מ"מ נלע"ד דהפשרנים לא עשו כלום ואין כח בידם להתנות על מה שכתוב בתורה ולא עדיפי הפשרנים מהיתומה בעצמה שאילו כתבה היתומה לשמעון שיירש נכסיה הן כולה הן מקצתה לא עשתה כלום אם לא שכתבה לו לשון מתנה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף כדאיתא בפ' יש נוחלין (דף ק"ל) בפלוגתא דחכמים ור' יוחנן בן ברוקא דכולהו מודו דאין לשון ירושה מועיל אלא לראוי לירש, וכן אם ראובן בעצמו אמר לשמעון מה שאירש מהיתומה תירש עמי החצי וקיבל עליו בק"ס בודאי לא זכה כלום בלשון ירושה ועיין במרדכי בתשובת מהר"ם בתחילת פרק מי שמת. ולשון יחלוקו הכתוב בפשרה נלע"ד שהוא ג"כ לשון ירושה כמו האחים שחלקו או אחרים שבאו לחלוק שפירשו האחים שבאו לירש או שירשו ובפרט בנדון דידן שכתבו וז"ל ח"ו (אוב דאש יתום שרה בת בועז ז"ל אב גינג דא האבן מיר אזו גימאכט דז דאש חלק בית של היתום הנ"ל זאל ראובן ירשן פון יתום הנ"ל וכו') עד (אונ דאז איבריג זאלן זיא גלייך מיט אננדר טיילין דיא ב' הצדדים הנ"ל וכו') הא קמן שכוונתן לירושה כמו שחלק ראובן הוא משום ירושה ה"ה חלק שמעון וק"ל. ומאחר שהפשרנים לא עשו כלום ודברים בטלים הן מעיקרא בלתי שום חילוק א"כ מה שביד שמעון בתורת פקדון הוא אצלו ולא זכה בה מעולם ויוצא בדיינים ואף ראובן יכול לגבות ממנו את חלקו והפשרנים שבקשו להעביר נחלה אין רוח חכמים נוחה מהם ואינם בכלל בני אדם החשובים כמו שכתוב בטור ח"מ סי' רפ"ב אם לא שכוונתם היתה לשם שמים להטעות את שמעון בלשון ירושה הנ"ל כדי להביאו לידי פשרה מחמת שהוגד לי ע"פ שבכח ובאלמות ביקש שמעון להחזיק כל נכסי היתומה על לא דבר ומכח הפשרה הוציאו מידו מה שהוציאו. ונאמר לי איך מהר"ר הושע ומהר"ר מן יודעים מזה. ושלום על דייני ישראל ושומעיהם והשם יתעלה יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות: