שאלות ותשובות רמ״א · חלק ה׳ סימן ו׳

ונרד לעומק הדין במה שכתב מר דתרי בועי דסמיכי להדדי דטריפה כדברי מוהר"ם (פרק אלו טריפות) והרא"ש ולא חש לדברי המרדכי (פרק הנ"ל) ורשב"ם וריב"ם שהסכימו להתיר, מזה נראה גדולת רבינו ועומק לבבו שיוכל להכריע בין הרים גדולים. אך הוקשה לי מה שכתב לבסוף וז"ל ואע"פ שרוב הם המכשירים וכן נהגו אל תשגיח במנהג הקל וכו', תמיהני בזה לקרוא מנהג קל מנהג שנתייסד ע"פ ותיקים ראשונים המוזכרים ואחרונים כגון מהרי"ו (בהלכות בדיקה) ומהרי"ל ז"ל שכתבו שהמנהג להכשיר במקצת מקומות, כ"ש לדברי מעלת אדוני שכתב שרוב (הם) המכשירים אף שאינו נראה כן מדברי רבינו ירוחם בספרו תא"ו נט"ו שכתב שרוב הפוסקים פסקו לאסור. ואף כי דברי מעלתו לאסור הא דברי מהרי"ל (ומהרי"ו) מסכים לדברי מהרי"ק בתשובה. ולכן אומר אני שמנוקה אני מעון זה להיות דברי סותרין ח"ו לדברי הרא"ש. עוד הקשה רבינו מדברי וז"ל שמתחלה כתבת קשה הוא כאבן שאין בו לחלוחית כו' ואח"כ כתבת ואף כי קשה כסלע כו' וזהו הפך דברים הראשונים שהרי סלע מקום המים ושם טבעו עכ"ל דמר. ואי לא מסתפינא אמינא כי אלו הדברים מרפסים אגרא. כי מושכל ראשון הוא שהסלע הוא דבר יותר קשה מהאבן ולזה נאמר אבנים שחקו מים ונאמר וכפטיש יפוצץ סלע ומדוע לא אכתוב אוציא מן האבן מים אף מן הסלע ואף כי הוא מקום המים כ"ש שאבן הוא מקום המים כי כל סלע אבן הוא ואף אם אינו מתהפך בנושא להיות כל אבן סלע. ואני אומר כי עיקר שם הצור שמוציא מים עיקר שמו הוא אבן. והוא נראה מטבע הויית המים מתוכו. וזה כי כתבו החוקרים בטבעיות כי סבת הויית הנהרות מן ההרים הוא כי המקומות הגבוהים מן ההרים הם כדמות הספוג העב שימשוך אליו המים ויקבצם מעט מעט, וזה כי ההרים יולדו בתוכן מחילות ויעלו אדים מתחת המתילות ויעלו למעלה עד ששם יפגשו קרירות המקום ויתהוו מים, וידוע כי כל ספוגיי הוא רך יותר מדבר שאינו ספוגיי, והוא האבן לא הסלע שעיקר שמו מונח על אבנים החלקות הנמצאות בנחל אלא שהושאל אח"כ לקרוא אבן ג"כ סלע. ואל יתמה אדוני מאחר שכן הוא למה נקרא הצור יותר סלע ממה שנקרא אבן, כי זה גורם השאלת השם, ודוגמתו אמרו גדול כחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה כו' שנאמר ואראה מראה כדמות אדם, ולא אוכל לפרש, אך ידוע לי שלמר נגלה פירושו ומקומו והוא בעקידה פרשת בהעלותך. ובזה אומר אף שידעתי סוד הכאת הצור ונצוח הדבור בחטא מריבה מ"מ כראוי כתבתי ועל ידי לא יוזכר המאציל לגנאי ח"ו. ועוד אוסיף ואומר כי הנראה בדעת מורי שזו היתה החטא בחושבו כי ההכאה והדבור הוא שוה בעניין הסלע מאחר שע"י הכאה לא יצאו המים כו':