שאלות ותשובות רמ״א · חלק ל״ח סימן י״ג

שאלה ששית על הא דאיתא במרדכי פ"ק דב"מ (דף קל"ו ע"א) שהביא דברי הסמ"ג שכתב שאם יצא מב"ד ואומר פרעתי נאמן לפיכך אם חזר התובע כו' עד והיינו כדברי הראבי"ה שפירש לעיל כו' ופירשתי לכם דהיינו ראבי"ה שמעבר לדף סוף ע"ד דף קל"ב שכתב שנאמן בשבועה אף נגד פסק דין, ושאלת אדרבא הסמ"ג פליג אראבי"ה דלדברי הסמ"ג אינו נאמן רק בלא פסק דין אבל עם פסק דין אינו נאמן, דאי נאמן אמאי אין כותבין לו הודאתו אלא ודאי אינו נאמן נגד פסק דין. וראבי"ה דס"ל דנאמן צריך לפרש הא דאין כותבין ונותנין לו היינו האדרכתא כפירוש רש"י ז"ל, וכתבת דנ"ל להגיה שלא כדברי ראבי"ה עכ"ל. הנה אומר אף כי נראה שקושייתך קושיא מ"מ אין להגיה הספרים שהרי בחושן המשפט סימן ל"ט כתב הטור ג"כ כלשון המרדכי בעצמו וקושייתך שהקשית הקשה שם בעל בית יוסף וא"כ אף אם נאמר שהקושיא היא אמיתית מ"מ לא נאמר שטעות נפל בכל הספרים בדבר אחד גם כי אי אפשר לתקן בטור במלת לא ע"ש. ובתירוץ הקושיא נ"ל לומר דס"ל למרדכי והטור הא דאין כותבין ונותנין לאו משום דאינו נאמן אחר כך לומר פרוע אלא משום דזילותא הוא לבי דינא לכתוב דבר שלא כהוגן בדבר דנאמן לומר שכבר פרעו. ובזה שלותך יסגא כחשק אוהבך