שאלות ותשובות רמ״א · חלק ג׳ סימן ט׳

התשובה הרביעית היא מנוסח השטר שכתוב בו כל לשון דמשתמע לתרי אפי יהא נדרש לטובת בעל השטר, וא"כ פשיטא דדרשינן לשון ראוי לטובת בעל השטר דנכלל בו כל דבר הנקרא ראוי ובלא זו הרבה לשונות מיותרים בשטר וכל לישנא יתירא בשטר לטפויי אתא אף דבר שאינו דומה לגמרי ללשון השטר כמו שכתוב בנימוקי יוסף פרק המקבל והביא מהר"י קולון בתשובה, וא"כ פשיטא אף אם היה נכסי אבא דאבא אינו בכלל ראוי מ"מ משום לישני יתירי שבשטר דרשינן דהכל בכלל. ואין לומר דאלו הלשונות היתירים שאנו כותבים בשערות הם לשופרי דשטרא בעלמא והנותן לא צוה באלו הלשונות, שזה אינו דהרי איתא בהג"ה מיימוניות הלכות זכייה ומתנה (פ' ד') דהיכא שהנותן צוה לסופר לכתוב השטר הוה כאילו צוהו בפירוש על כל דבר שבשטר הואיל וידע הנותן שכותבים שטר כזה. ועוד דהא כתוב בשטר דלא כטופסי דשטרא ואפילו לא נכתב הוי כאילו נכתב בכל דבר הרגיל לכתוב בשטרות כנדון דידן כדאיתא פרק המקבל (ק"ד). ואם נכתב דלא כטופסי דשטרי לא אמרינן שוב דשופרי דשטרי הוא כדאיתא התם. ולכן מכל אלו הדברים נראה דודאי הוה ראוי נכסי אבא דאבא בכלל ראוי סתם, וצריכין היורשים לקיים תנאייהו או לשלם לו שטרו: