שאלות ותשובות רמ״א · חלק י״ט סימן ג׳

ומעתה אומר שמאד נשתבש החולק עליו והוציא לעז באמרו שכל אשה ההולכת לטבול בלילה בניה ממזרים והיא לבעלה כנדה. והוסיף עוד הבל על הבליו להורות לנשים שהן צריכות לילך לטבילתן בעוד היום גדול קודם שיתחילו הקהל להתפלל ערבית, וכל אלו הדברים ישתקעו ולא יאמרו, חדא שכבר ביררנו שכדין הורה, ועוד דאף אם ח"ו שלא כדין הורה איך יוציא בשפתיו לאמר שבניהם ממזרים שהרי אף מנדה ודאית דאורייתא אין הולד ממזר אפילו מדרבנן כדאיתא פרק החולץ (דף מ"ט:) כ"ש בחפיפה שהיא דרבנן כ"ש בחששא זו שמהומה לביתה שמותר לכתחילה בדלא אפשר כ"ש שלדברי השאלתות דינא היא לכתחילה, ואיך ימלא לבו לומר שהוא ממזר (וכבר נתבאר טעות זה בתשובה במרדכי סוף פרק במה אשה) והשנית שמה שהורה שצריכות לילך קודם תפלת ערבית (משום שמדמים הדבר לספירת שבעה נקיים שהחמירו האחרונים שצריך להיות קודם תפלת ערבית) זה גדול מן הראשון, דלדבריו הלא לכ"ע מותר לילך לטבילה בלילה אלא שעדיף טפי לדברי רש"י לחוף ביום וספירת נקיים צריכה להפסיק בטהרה מבין השמשות כמבואר פרק בתרא דנדה (דף ס"ח) אלא ש"מ שאין ענין ספירת נקיים שהוא דאורייתא להלכות החפיפות שאינו אלא חומרא בעלמא, מלבד טעם הגאון שכתב מהר"י הנ"ל שהתם ביומא תליא מילתא, והוא פשוט לכל בר בי רב דחד יומא. ולכן בהא סליקנא דמהר"י כדין הורה וכל כי האי מילתא לימרון משמאי, כך דעתי נוטה. כי דברי מהר"י הן עץ הדעת. והחולק דעתו נגרעת. נאום