שאלות ותשובות רמ״א · חלק קל״א סימן ז׳

ומה שכתבתי ראיתי נוהג בעירי דמי שמשך סעודתו במנחה בשבת עד למוצאי שבת אותן שהתפללו והבדילו מבשלין ואופים לאותן שלא הבדילו כו' אמת כן יסדתי בש"ע הנדפס מחדש בא"ח ס"ס רס"ג, והטעם כתבתי בס"ד בספרי (דרכי משה) אשר ע"פ אותו הספר תברתי הדינים בשלחן ערוך. ועיקר הענין הם דברי הר"ן פרק שואל (דף קס"ה:) שכתב בשם הרשב"א להיתר בכניסת השבת וחולק שם הר"ן ונראה שם מדברי הר"ן דבמוצאי שבת מותר לכ"ע הואיל ואפשר לו בעצמו להבדיל ולעשות מלאכה משא"כ בכניסת השבת דומיא דהואיל ואפשר ע"י בורגנין שכתב הר"ן דוק שם ותשכחהו והקשיתי שם מ"ש מעושה ב' ימים יום כפורים דאסור לבשל לו ותירצתי דהתם שאני הואיל ועביד מספיקא דיומא גרע טפי ודמיתי הענין למי שלא הניח עירוב תבשילין שאחרים אופין ומבשלין ומותר ליהנות מאותה מלאכה ואע"ג דהתם צריך לאקנויי קמחו לאחרים היינו משום היתר המלאכה אבל אם כבר עברו ובשלו לו ודאי שרי דלא קא מבעיא ליה לענין ערוב תבשילין אלא אם עבר ואפה בעצמו אבל על אחרים לא קא מבעיא ליה ומאחר דכאן שרי לומר לעשות המלאכה גם ההנאה מותרת כן נ"ל: