שאלות ותשובות רמ״א · חלק י״ג סימן ט׳

הדרך השלישי אף אם תאמר שהעדות מספקת לאיסור וגם בדיעבד הוה קבלה מ"מ בנדון זה העדות לא הוה עדות שהרי הוגבה על פי הדיוטות ממש ושלא בדרישה וחקירה, וכבר פסק רבינו תם שאין להוציא אשה מבעלה אלא ע"י דרישה וחקירה, ואביא ראייה לדבריו מהא דמסקינן בסוף יבמות תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה דברי ר' עקיבא ר' טרפון אומר בודקין וקמיפלגי בדרבי חנינא דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לוין ובמאי קמיפלגי מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמי, ופסק ר"ח והרי"ף דהלכה כר"ע, וע"כ צ"ל דטעמא דיליה לאו משום דכתובה לחוד היא דאטו משום דמהני גבי ממון יקילו לומר דמהני גבי נפשות אדרבה איפכא מסתברא מאחר דלא מהני לגבי נפשות לא מהני לגבי ממון, וא"ל דר' עקיבא לא קאמר דלא בעינן דרישה וחקירה אלא לענין כתובה לחוד דהיכא תבוא לגבות כתובה אם לא שיתירוה הב"ד להנשא, ומאחר שצריכה דרישה וחקירה לענין שריותא דילה למה אמר שאין צריכה דרישה וחקירה לכתובה אלא בודאי ר' עקיבא סבר דבודאי לענין שריותא דילה אינה צריכה דרישה וחקירה כלל דהא קילא לה לגבות כתובה דהא נשאת ע"פ עד אחד אפילו על ידי קרוב וכמו שכתב רבינו משה פרק ג' דהלכות גירושין וז"ל, אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה או עבד או שפחה או נכרי המסיח לפי תומו ועד מפי עד מפי הכתב ובלא דרישה וחקירה כמו שביארתי, שלא הקפידה תורה על העדת שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בוריו אלא מפי עדים ובעדותם כגון שהעידו שזה הרג את זה או הלוה זה את זה אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה תורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד בו העד בשקר לפיכך הקילו חכמים בדבר זה והאמינו בו עד אחד אפילו שפחה ומפי הכתב ובלא דרישה וחקירה כדי שלא ישארו בנות ישראל עגונות ע"כ. א"כ בא ר' עקיבא לומר שאין בודקים לעדות נשים בדרישה וחקירה דלענין שריותא דילה פשיטא דלא בעי ולעניין גביית ממון שהיא הכתובה נמי לא תקנו דרישה וחקירה דכדיני ממונות דמי אף דליכא בה טעמא שלא תנעול דלת בפני לוין מ"מ לא חלקו חכמים בין דיני ממונות א"נ משום חינא אקילו נמי גבה, ור"ט סבר מאחר דסוף סוף מתירין א"א לעלמא כדיני נפשות דמיא, ואף שהקילו בעדות אשה מ"מ אותו העד שמעיד או שני עדים שמעידים אין יוצאין מדין דרישה וחקירה שמא מתוך דבריהם ילמדו לשקר והלכה כר' עקיבא אבל לאסור אשה על בעלה דלא מקילינן לגבה פשיטא דבעי דרישה וחקירה לכ"ע, וכן כתב האגודה במסכת יבמות בפ' הבא על יבמתו שאין לפסול ולפגום שום איש ישראל בלא דרישה וחקירה. ומאחר דאין לפוסלה ולאסרה על בעלה בב"ד זה שהוגבה על פי הדיוטות ממש בלא דרישה וחקירה אלא אדרבה דרוש וחקור העניין שהוא לשקר א"כ אין ממשות כלל בכל עדותיו. ואין שייך לומר כאן דפלגינן העדות ולומר נהי דאינה נאסרת מ"מ הפסידה כתובתה דלעניין ממון לא בעי דרישה וחקירה ונבוא לדחוק ולומר אף שאין שייך הכא טעמא דנעילת דלת ואדרבה אי מפסידתן כתובה בלא דרישה וחקירה עבדינן נגד הסברא שהרי הקילו חכמים לגבה משום חינא כדפירש"י וכ"ש דנוקמה אדינה אפ"ה נתפוס טעמא קמא שכתבנו ואין לחלק בין דיני ממונות. זה אינו דפשיטא לפי מה שנהוג בינינו תרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ א"כ כל היכא דשריא לבעלה ויושבת תחתיו אית לה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כדפיר"י. ועוד איך יתכן לומר שהפסידה כתובה א"כ זינתה ואיך שריא לבעלה ומדשריא ש"מ דאוקמה אחזקה שלא זינתה ואיך הפסידה כתובתה, ועוד לא שייך למימר כאן פלגינן כלל דהא מדינא בעינן דרישה וחקירה אף בממון אלא שהקילו חכמים גבי ממון ומאחר דהכא גבי לאסרה על בעלה בעינן דרישה וחקירה אם כן פשיטא דמוקמינן האי איתתא לכל דבריה כדינה: