שאלות ותשובות רמ״א · חלק קי״ג סימן ט׳

מה שכתב המרדכי ריש ב"מ ריש ע"ג וז"ל שלא תהא הודאת פיו גדולה וכו' וכן פי' ראב"ן ה"ה אפילו יש לו שטר נ' כדאמרינן סלעין דינרין וכו' עכ"ל. ראייתו שכתב כדאמרינן סלעין דינרין וכו' אינו מובן אצלי מה ראיה הוא לדברי ראב"ן שכתב ה"ה אפי' יש לו שטר נ' רצה לומר מי שתובע לחבירו ק' וכפר הכל והלה הוציא שטר שכתוב בו חמשים ישבע הלוה שבועה דאורייתא כדין מודה מקצת כמו גבי עדים מעידים שיש לו חמשים דישבע שבועה דאורייתא ה"נ גבי שטר ומביא ראיה לזה מסלעין דינרין וכו' כי שם לא מיירי שכופר הכל וזה הוציא השטר, כי זה לשון הברייתא ת"ר שטר שכתוב בו סלעין דינרין מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש, ר"ש בן אלעזר אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור א"כ משמע להדיא מדברי ברייתא שהמלוה ולוה הם מחולקים בפירוש השטר הלוה אומר ג' והמלוה אומר ה' ולא שכפר הלוה הכל ואח"כ הוציא המלוה השטר וא"כ מה ראיה היא זו לדברי ראב"ן דהתם גבי סלעין ודינרין ישבע הלוה ע"פ הודאתו שהודה ג' והרי הודה במקצת אבל בדברי ראב"ן לא הודה במקצת רק ישבע כיון שהמלוה הוציא השטר מנלן ועוד הרי ר"ע חולק על ר"א וס"ל לר"ע דלא ישבע והלכה כוותיה כדפסיק הרי"ף לשם בהלכות דף ס"א, ועוד הרי כתב הרי"ף לשם דאף ר"א לא פליג עליה דר"ע אלא היכא דלוה אמר שלש אבל היכא דלוה אמר שתים אפילו ר"א מודה דפטור משום דהוי שטר שעבוד קרקעות ושמעינן מיניה דהיאך דא"ל מנה לי בידך חמשין מינייהו בהדין שטרא וחמשין ע"פ וא"ל אידך חמשין דבשטר אית לך גבאי וחמשין דבע"פ לית לך גבאי דמשלם חמשין ונשבע שבועת היסת ומפטר משום דהוה ליה שטר שיעבוד קרקעות וכו' עכ"ל הרי"ף. א"כ הרי משמע מתוך דברי רשב"א ור"ע להדיא דאם הוציא שטר של חמשים דלא ישבע אליבא דכ"ע דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ולא על הודאת שיעבוד קרקעות. וכמו שפסק הרי"ף כן מוכח מתוך סוגיית הגמרא דב"מ (דף ד') דמקשה שם על דברי רב ששת דפטר הילך מיתיבי סלעין דינרין וכו' עד קתני מיהת רשב"א והא דקתני ג' לאפוקי מדר"ע דאמר כמשיב אבידה וכו' אי הכי רשב"א אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע אף זה ישבע מבעיא ליה אלא לעולם ב' פטור כו'. הרי שמסיק בגמרא מדלא קאמר אף דבשתים מודה רשב"א משום שעבוד קרקעות כדפירש הרי"ף וכ"כ הרא"ש: