שאלות ותשובות רמ״א · חלק קי״ב סימן ג׳

והנה אומר כי אין בכאן פקפוק כלל שלא יירש אשתו משום זה, ואע"ג דגרסינן פ' מי שמת (ד' קמ"ו.) א"ר יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא נכנס אחריה לחורבה לבודקה וכו' ופירש שם רשב"ם ז"ל דבנשואה מיירי והואיל ולא נתפייס עמה אינו יורשה, וכתב ז"ל ומהכא שמעי' שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה וכו', מ"מ לענין הלכתא לאו דינא הכי דהרי התוס' דחו שם דברי רשב"ם וכתבו שם דיורש אשתו עד שיגרשה, וכן מסקנת האשר"י והמרדכי שם וכן מסקנת הטור א"ע סי' צ', וא"כ כבר נדחו דברי רשב"ם דיחיד הוא בסברא זו ולכן השמיט ג"כ הרב בעל ש"ע דבריו מתוך ספרו וכתב סתם דבעל יורש אשתו עד שיגרשה. ועוד אני אומר דודאי אף רשב"ם לא קאמר אלא בימיהם שהיו מגרשים נשותיהם שלא מדעתם דמאחר שבדידיה תליא מילתא והוא נתן עיניו לגרשה כמו שנתגרשה דמי, מאחר דאין מעכב בידו וכדאמרינן בעלמא כל העומד לגזוז כגזוז דמי וכל שטר העומד לגבות כגבוי דמי, אבל בזמן הזה שאין אדם מגרש אשתו בלא דעתה וכמו שקרה לזה האיש הנ"ל שבקש לדחפה ממנו ולא היה ביכולתו באשר לא רצתה לפרוש ממנו ודאי אף רשב"ם מודה דלא אבד ירושתה, ואני אדון הדבר בק"ו דמה כתובת אשה שהיא דרבנן אינה נפקעת במה שתתן עיניה להתגרש בו, וראיה ממורדת דאמרינן פ' אע"פ דפוחתין לה מכתובתה ז' דינרין וכו' וכן כל התקנות שתקנו בה אח"כ לא אבדה כתובתה אע"פ שאומרת מאיס עלי לא בעינא ליה ולא לכתובתו אפ"ה לא אבדה כתובתה אם מת הוא תוך זמן שקבעו לה חכמים כדין מורדת כמבואר בגמרא ובפוסקים בהדיא כ"ש בירושה דאורייתא שלא יאבד ירושתו מכח שרוצה לגרשה כל זמן שאין בידו לגרשה והיא עכבה עליו, דהא כתב הרא"ש שם פרק מי שמת דדבר דאורייתא אינו נפקע כמו דבר דרבנן ואם כתובה אינה נפקעת מנתינת עיניה בגירושין מאחר שאין בידה שתתגרש כ"ש ירושה דאורייתא, ובהיות הדבר פשוט בעיני לא אאריך בראיות ואם מעט אוסיף לך כהנה וכהנה. ועוד דכאן אין אנו צריכין לכל זה באשר ר' מרדכי הנ"ל חזר ממרדו כאשר כתב בב"ד שגבה שניחם על הרעה אשר חשב לעשות לאשתו ורצה לבוא אצלה כאשר מבואר בב"ד שגבה אשר בידו, ופשיטא שבזה חזר לחזקתו לירש אשתו, וראיה ג"כ ממורדת שכתבו הגהות מיימוני דאם חזרה ממרדה קודם כלות כתובתה ולא גרשה אפילו כתובתה אלף זוז לא הפסידה, אבל אם חזרה לאחר שהפסידה כתובתה לא מהני חזרה, וכן כתב הגהות מרדכי דכתובות והר"ן פ' אע"פ, וה"ה בנדון זה דאם היה חזר ר"מ הנ"ל קודם שמתה אשתו פשיטא דירשנה כי מחשבה מבטל מחשבה כדאמרינן לענין טומאה והוא סברא ג"כ מאחר דלא נתן עיניה לגרשה כי אם בדיבור בעלמא א"כ דיבור שלו האחרון מבטל הראשון והרי חזר בו ואמר לבוא אצלה. ואם היתה חזרה זו לאחר פטירת אשתו דלא מהני חזרה מ"מ ראה דזכה בדינו מכח שני טעמים הראשונים, וק"ו אם בתו חיה אפי' שעה אחר אמה דאין ירושתו נפקעת כלל, כי זהו פשוט לכל בר בי רב דחד יומא ומבואר בריש יש נוחלין ומנחילים, ובהיות כי איני דיין בדבר זה רק באתי להראות כי הדין עם ר"מ הנ"ל ושהוא יורש אשתו ובתו אם ח"ו נפטרה, אקצר לע"ע ושלום על דייני ישראל אשר אלהים עמהם בדבר המשפט, נאום הכותב