שאלות ותשובות רמ״א · חלק קי״ב סימן א׳

אמרו רז"ל יהא כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד עצמך ולמדו הענין ממה שנאמר ליהושע בחר לנו אנשים, וא"כ כמו שלא יתגנה אדם אם יחקור טובתו כך לא יתגנה אם יחקור טובת תלמידו כמוני היום שנתבקשתי מכמהר"ר מרדכי במוה"ר אהרן משה תלמידי למד בכאן ימים ושנים, לענין דינו אשר מתיירא על נפשו בסבת ירושת אשתו ז"ל אשר הלכה לעולמה בעיפוש האויר ב"מ ולא נודע עדין מה נעשה עם הבת אשר היתה לו עמה ז"ל, אם הבת עודנה בחיים או אזלה ח"ו בתר שבקה או קדמה לאם בפטירתה, וא"כ היו נופלים חילוקים בענייני ירושת אשתו כאשר יתבאר, ועל כל זה הפציר בי להראות לו דרך אשר ילך בו ואת המעשה אשר יעשה ונעתרתי לו ונתפתיתי לדבריו, אף כי נאמר שמוע בין אחיכם ואסור לדיין לשמוע טענת אחד קודם שישמע טענת חבירו והרי הוא בכלל לא תשא, מ"מ שאני כאן כי אין זה תלוי בטענה שבין איש לחבירו רק בדיני נחלות אשר ממשמשים ובאים, ואין חילוק בזה בענין טענה עד שצריך הדיין לשומען ועוד כי אף לא יהיו דברי דרך פסק רק כמראה לו מקום אשר מצד זה לא יוכל לזכות בדינו אם לא יהיו חלוקים אחרים בינו לבין יורשי אשתו רק הספק הגלוי בעיני כל, ובזה אני מחוייב להורות לו ולא למנוע ממנו בר אשר יקבוהו לאומים, ואחר התנצלותי אבוא לבאר דינו אף כי פשוט הוא מ"מ להפיק רצונו אראה שהדין עמו: