ומה ששאלת סוף פרק שבועת הדיינים תשובת רב על אחד שמצא תיבה פרוצה שיוכל להשביע היסת וכו' עד ואע"ג דתנן ואלו נשבעין שלא בטענה וכו' ושאלת מה הקשה שם בזו הלא לא חייבים רק שבועת היסת שלא נתקנה עד בימי רב נחמן וכו'. דע כי אין בין שבועת היסת לשבועת המשנה בזו רק כי בשבועת המשנה (נשבע שלא בטענה או ש"ד) צריך להיות מודה ובשבועת היסת אין צריך להיות מודה מקצת אבל לא נתקנה שבועת היסת מעולם לענין אם טוען שמא רק בטענת ברי (כמו ש"ד במודה מקצת) אלא שרבא קאמר מאחר דאם היה מודה מקצת בנדון ההוא דהיינו כשמצא תיבתו פרוצה אילו הודה הנתבע במקצת הוצרך לישבע שבועת המשנה אע"ג דהתובע טוען שמא א"כ אפילו בלא מודה מקצת נמי חייב שבועת היסת שנתקנה בימי רב נחמן ולכן הקשה שפי' ואע"ג דתנא ואלו נשבעין כו' דמשמע הא בכל הטענות אחרות שטוען שמא אפי' מודה מקצת אינו צריך לישבע א"כ ממילא בכופר הכל אינו חייב שבועת היסת אפי' לאחר תקנת ר"נ ולכן תירץ דאלו לאו דוקא:
שאלות ותשובות רמ״א · חלק ק׳ סימן כ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheelot uTeshuvut Remah, Warsaw, 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שאלות ותשובות רמ״א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.