שאלות ותשובות רמ״א · חלק א׳ סימן ג׳

ועל דבר השני שנפלה מחלוקת בין הגאונים כשתוכלים פת למתק השתייה אם צריך נטילה על הפת. אומר, אע"פ שידעתי שאין הכרעת תלמיד הכרעה מ"מ מאחר שהייתי במנין כשדברו מזה הדבר לא אוכל להתאפק מחוות דעתי גם אני ויעבור עלי מה. תנן משנה שלמה פרק כיצד מברכין (דף מ"ד ע"א) דכל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה ואפילו בפת אמרינן ביה טפל כדמוכח התם גבי דג מליח ואכל פת עמו כו'. ואין לחלק בין דבר המסלק היזק לדבר הגורם המתקת שתייה כדמוכח בתרומת הדשן (סימן ל"א) דלא מחלק בהכי כלל רק שמחלק בין אוכל דבר הטפל קודם לעיקר דאז צריך ברכה על הטפל, ובין אם אכל העיקר תחילה ואח"כ בא הטפל כדמוכח התם מדבריו, וזהו חילוק אמתי, וע"י זה מסולקת הראייה שהביא המחמיר מדברי רבינו יונה סוף אלו דברים שכתב שאם אוכל כדי לשתות אחריו אינו בטל לגבי שהייה וצריך נטילה. דכל זה לא מיירי אלא באוכל קודם השתייה לגמרי דאז הטפילה באה ראשונה ולכן אינה בטלה לגבי השתייה. אבל כששתו ראשונה ואח"כ אוכלים מעט למתק השתיה אין צריך ברכה דבטל לגבי שתייה כמו שכתב מהרא"י בתשובה דלעיל והביא ראייה לדבריו מספר א"ז, ונראה דה"ה לענין נטילה דאין חלוק בין ברכה לנטילה, ואין להשיב מדברי רבינו יונה דלעיל דקאי התם איושבים בסעודה כו' דמשמע דכבר התחילו לשתות ואפ"ה צריך ליטול כשרוצה לאכול, דשאני התם דהפליג בסעודה והוי כעקירת מקום כמבואר התם, וגדולה מזו כתב הכל בו בהלכות ברכת הפירות וז"ל, מרקחת שמוציאין על הפת ואותו פת טפל למרקחת שהדבר ידוע שאין באים שם לאכול לחם ואותן הרקיקין אינם אלא לדבק המרקחת עליהן כדי שלא יטנפו הידים בדבש הלכך הרקיק היא טפלה וברכת המרקחת פוטרתה עכ"ל: