מלמד להועיל חלק ג · חלק צ״א סימן ג׳

ולפ"ז מתורצים נמי דברי רש"י ז"ל בעמוד ב' בד"ה לטעם כעיקר דכתבו התוס' בד"ה רבא דצ"ל דהכא לא איירי בטעם גמור אלא בטעם כל דהוא, ועיי"ש מה שהקשו, ולכאורה דברי רש"י אין להם ביאור כלל. אך לפי הנ"ל ניחא הכל דרש"י לשיטתו דס"ל דאף אי איכא ס' יש לספוקי אי יהיב טעמא או לא, רק כיון דטעם כעיקר לאו דאורייתא יש להקל בס', אך הא תינח בחולין אבל בקדשים דטעם כעיקר דאורייתא וס"ל לרש"י דגם במינו טעם כעיקר דאורייתא בגוונא דאי שלא במינו הוה יהיב טעמא, וא"כ הדין היה דאסור אף בס' מספק, ואין להתיר במינו רק בגוונא דבודאי בשלא במינו לא יהיב טעמא כגון במאה וחד דליכא דיהיב טעמא כולי האי לפירש"י לקמן צ"ט ע"ב או במאתים דאף ציר דטעמא חזק לא יהיב טעמא, אבל בס' וק' דאיכא ספק היה לנו לאסור בקדשים דט"כ דאורייתא, וע"כ אמר התנא זה היתר הבא מכלל איסר אבל חולין ט"כ לאו דאורייתא ובטל בס' אפילו בספק אי יהיב טעמא וא"ש הכל.